היום נלמד: באילו ברכות יכול אדם לצאת ידי חובה בשמיעה רק עם מניָן? הברכות שעדיף לברך לבד ולא לצאת על על ידי אחרים | איזה קטע בתפילה רצוי לומר בטעמי המקרא?
יום שלישי יב כסלו תשעו
באילו ברכות יכול אדם לצאת ידי חובה בשמיעה רק עם מניָן?
בכל הברכות יכול אדם להוציא את חבירו ידי חובתו מדין 'שומע כעונה' - אולם בברכות קריאת־שמע אינו יכול להוציאו אלא עם מניָן; ונחלקו הפוסקים אם גם בברכות השחר הדין כן, והמנהג שלא לצאת ידי חובה בשמיעה אלא כשיש ספק לגבי ברכה מסוימת. ובנוגע לברכות הנהנין על מאכל ומשקה - נחלקו הפוסקים אם יכול אדם להוציא את חבירו, למעט הברכות הראשונות והאחרונות על לחם ויין (באופנים מסוימים, ראה שולחן־ערוך קצג, א, ו־ריג, א). [סעיף ד, ס"ק כ ו־כג, וביה"ל ד"ה בפחות; ביאורים ומוספים דרשו, 15 ו־19]
הברכות שעדיף לברך לבד ולא לצאת על על ידי אחרים
יש מהראשונים שכתב שהיוצא ידי חובתו ברכה כלשהי בשמיעה מפי אחר, ודעתו הוסחה במהלך הברכה והרהר בדברים אחרים, נחשבים הרהוריו ל'הפסק' באמצע הברכה ולא יצא ידי חובתו; וכתב שלפיכך ראוי לאדם לברך בעצמו את הברכות הארוכות, שקשה להתרכז בשמיעתן מתחילה ועד סוף, ולא לשומען מפי אחֵר. והמשנה־ברורה הקשה על דבריו קושיות רבות, ומסקנתו כי יתכן שאף לדעתו יוצאים ידי חובת המצוה בדיעבד, אלא שאין זו 'מצוה מן המובחר'. [ס"ק טו וביה"ל ד"ה עם]
איזה קטע בתפילה רצוי לומר בטעמי המקרא?
הקדושה שבברכת 'יוצר־אור', יש אומרים שהיא נחשבת כ'דבר־שבקדושה' שאין לאומרו אלא במניָן, ויש אומרים שבקדושת יוצר אין אנו באים לקדש בעצמנו את שם ה', אלא 'מְסַפְּרִים' כיצד המלאכים מקדשים אותו, ולכן אינה נחשבת כ'דבר־שבקדושה'; ולכל הדעות אין חובה לאומרהּ יחד עם המניָן, ודי בכך שמתפלל במקום שיש מניָן. ולמעשה, נוהגים לומר קדושה זו אף ביחידות, אך רצוי לאומרהּ בטעמים או בניגון של לימוד, כקורא בתורה ולא כמתפלל. [סעיף ג וס"ק י-יא; ביאורים ומוספים דרשו, 8]