יום ראשון כ"ח באייר תשע"ט
דייר ש'ביטל את רשותו' לגבי דיירי החצר וחזר בו – האם יכול לשוב ולבטלהּ בשבת?
כפי שלמדנו, דייר בחצר, ה'מבַטל את רשותו' בחצר, דהיינו את חלקו היחסי בהּ, לגבי יֶתר דיירי החצר – אינו צריך להשתתף בפת העירוב, אך לו עצמו אסור לטלטל חפצים מביתו לחצר, ולהיפך. ואם עבר וטלטל במכוּון (ולא בשגגה) – הרי זה חוזר בו מביטולו, כיון שנראה כְּמִי שחוזר ומחזיק ברשותו, וממילא הריהו אוסר על דיירי החצר לטלטל חפצים מביתם לחצר, ולהיפך.
ויש אומרים שאינו נחשב כחוזר בו מביטולו אלא כאשר המבַטל מוציא חפצים מביתו לחצר, שאז הוא נראה כמחזיק בחצר, ולא כשמכניס מהחצר לביתו, כיון שבפעולה זו אינו נראה כרוצה לשוב ולהחזיק בחצר, שהרי אדרבה, מסלק חפצים ממנה לרשותו. אולם, רבים סוברים שאף בהכנסה מהחצר לבית הריהו נחשב כמחזיק בחצר, כיון שמשתמש בחצר ומכניס ממנה לרשותו ולצורכו כמנהגו לפני הביטול. ואם שב לאחר מכן וביטל את רשותו – יש אומרים שהביטול מועיל, ויש אומרים שבשבת זו אינו יכול עוד לבטל את רשותו.
[שו"ע שפא, א, משנ"ב ב-ג, ושעה"צ א ו־ג; ביאורים ומוספים דרשו, 4 ו־7]
מדוע יכול אדם לחזור בו מ'ביטול רשות' באמצע השבת למרות ש'עירוב החצרות' כבר חל בכניסת השבת?
בהמשך לאמוּר: יש מהפוסקים שכתב כי אף אם ה'מבַטל את רשותו' טלטל את החפצים מביתו לחצר בערב שבת, הרי זה כחוזר בו מביטולו. אך יש אומרים שכיון שביטול הרשות נעשה רק למשך יום השבת, אין זה נחשב שחוזר בו מביטולו אלא כשמטלטל בשבת. ויש שכתבו עוד, כי אף כשמטלטל בשבת, אינו נחשב כחוזר בו מביטולו אלא כאשר מטלטל באיסור, אך לא כשמטלטל בהיתר, וכגון לצורך דבר שאיסור דרבנן נדחה מפניו.
ולמרות שבדרך כלל 'עירוב חצרות' שחל בכניסת השבת אינו בטֵל בשבת; בנדוננו שונֶה הדבר – אם משום שכלל זה הוא אמוּר רק בדבר התלוי בכניסת השבת, דהיינו תחוּלת העירוב, אשר זמנהּ הוא בכניסת השבת; ואילו הביטול אינו תלוי בכניסת השבת, שהרי אף אם נכנסה השבת לפני שביטל, בידו לבטל בשבת. ואם משום שכאשר חוזר בו הריהו מגלה דעתו בכך שכבר מתחילה לא היה בדעתו לבטל את רשותו למשך כל השבת.
[ביה"ל שפא, א, ד"ה המבטל; ביאורים ומוספים דרשו, 1-2]
כיצד 'מחזיקים' דיירי חצר ברשות 'מבוטלת'?
כאמוּר, ה'מבַטל את רשותו' בחצר וטלטל חפצים (במכוּון) מביתו לחצר, הרי זה כחוזר בו מביטול רשותו. אולם, אם דיירי החצר כבר 'החזיקו' ברשותו, דהיינו שטלטלו מבתיהם לחצר, או להיפך – אין המבַטל יכול עוד לחזור בו מביטולו. ולדעת השולחן ערוך, אף אם החזיקו קודם השבת הרי זו חזקה; אולם, לדעת רוב הראשונים, רק פעולה אשר אסורה ללא ביטול הרשות נחשבת כחזקה; ולכן היא מועילה רק לאחר כניסת השבת. ויש להחמיר. ויש אומרים שנדרשת חזקה של כל דיירי החצר; ויש שמסתפק שמא דַי בחזקה של אחד מהם.
וכמו כן, המבטל גם את רשות ביתו לגבי דיירי החצר – שבאופן זה מותר הן לדיירי החצר והן למבַטל עצמו לטלטל בין מבתיהם ובין מביתו אל החצר, ולהיפך – אם המבַטל הוציא מביתו לחצר, או מהחצר לביתו, בטרם שעשו כן דיירי החצר, הרי זה כחוזר בו מביטול רשותו בחצר, ואף הוא עצמו עובר למפרֵע על איסור הוצאה דרבנן; וכן אם הכניס מהחצר לביתו לפני שעשו כן דיירי החצר, הרי זה חוזר בו מביטול רשות ביתו.
[שו"ע שפא, א, משנ"ב א, ב, ד, ה ו־ו, שעה"צ א, ביה"ל ד"ה ולרש"י; ביאורים ומוספים דרשו, 9, וראה שם, 3]