היום מתחילים במחזור הלימוד השני לשנה זו בספר 'חפץ חיים'. בתחילת ההקדמה לספר מרחיב ה'חפץ חיים' בכך, שעוונות עם ישראל הם הסיבה היחידה לכך שהגאולה מתעכבת, ואין הסיבה כי אם מצדנו, שבעוונותינו הרבים אין אנו מניחים לו שישרה שכינתו בינינו. ובהמשך מבאר, כי הסיבה העיקרית היא חטא הלשון, שכן הוא היה הסיבה העיקרית לגלות.
בביאורים ומוספים שבמהדורת 'דרשו' מציינים, כי חז"ל כבר רמזו לנו זאת במה שאמרו "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו", וביאר ה'חפץ חיים' בספרו שמירת הלשון (ח"ב פ"ז) בשם הראשונים, שהטעם בזה פשוט, שאותם העוונות שגרמו אז להחריבו, בכוחם לגרום עתה שלא יבנה.
והוסיף (שם) שאם כן בוודאי מן האמת והצדק מחויבין אנו להתחזק בכל כוחנו לתקן חטא זה של לשון הרע שבעבורו נחרב בית המקדש, כדי שנזכה לבניינו. ובוודאי שאם היתה רשות לכל אחד לתת מכספו לבנין בית המקדש, כמה רב חפצו היה בזה, והיום שאין אפשרות זו, כל מה שנצרך הוא כי ישמור פיו ולשונו ובזה יעזור בגופו לבנין בית המקדש. עוד הביא שם מדברי הזוהר הקדוש, שעל ידי בית כנסת אחד שיהיו שומרים את מידת השלום, כמו שצריך, יכולים לזכות לביאת המשיח.
וכבר יצא מפי קדשו של החפץ חיים בזה"ל: "מי שמדבר לשון הרע, הרי מוכח שאינו מצפה ומחכה לביאת משיח צדקנו, שאם היה מצפה ומחכה איך היה מדבר לשון הרע, שזה העיקר הגדול המעכב את הגאולה, והרי הם שני דברים הסותרים זה את זה" (הגרא"ג זקס בשם אביו הגרמ"מ זקס חתנו של הח"ח ששמע מפי קדשו של הח"ח, מאיר עיני ישראל ח"ב).