"וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת נֹחַ" (בראשית ח', א')
דברתי עם זקני אבי חמי מאמריקה, רבי אליעזר דוד גאנצפריד, וסיפר לי דבר נורא: הוא היה ילד בן 12 באושוויץ, וחקוק על ידו מספר אחד, ועליו פס מחיקה, ושוב כתוב עוד מספר על ידו. ומעשה שהיה כך היה: כשהגיעו לאושוויץ, עמד שם הרשע מנגלה ימ"ש ואמר 'ימינה' ו'שמאלה'. לא היה שייך להתחכם או לברוח, הוא היה מודד בגובה והכריע, אם לשמאל – למות על קידוש השם, או לימין ללכת למחנות העבודה. ואותו שלח לצד ימין למחנות העבודה. גם לאחר שהלכו לצד ימין, היה הרשע בא לבקר מדי כמה שבועות, לעשות סלקציה נוספת. ואז באחת מהסלקציות הסתכל עליו אותו הרשע, ושלח אותו לצד שמאל. כולם הבינו היטב מה כוונת ההליכה לצד שמאל, ראו את העשן מיתמר ועולה…
כששלחו אותו לצד שמאל, עשה הילד חשבון: אם אני הולך למות – שווה לי לקחת סיכון, להתגנב לצד ימין. הכי גרוע – יהרגני, הרי בכל אופן המצב כך. ואכן ניצל את ההזדמנות כשלא ראו, וקפץ לצד ימין. לאותו הרשע ימ"ש היה עוזר, והעוזר שם לבו לכך, ניגש אליו, תפס אותו והחזירו לאותו רשע וסיפר לו שעבר לצד ימין. בדרכו אל הרשע אמר לעצמו: 'אני עכשיו בידי השי"ת לבדו, אני אתבונן עכשיו שאין עוד מלבדו יתברך, כדברי הנפש החיים, אף אחד לא יכול לעשות לי כלום, רק בידו נפש כל חי!'.
כך חשב כשעמד לפני הרשע, שכביכול החיים והמוות בידו. וכך עמד לפני הרשע, והעוזר סיפר לרשע שהוא קפץ ימינה, שוב הסתכל עליו הרשע ואמר לעוזר: "לא לא! הילד הזה שייך לצד ימין…". והיות שכבר נמחק המספר שלו, כי הגרמנים ימ"ש היו מאוד מסודרים, כששלחו אחד לצד שמאל, היו מוחקים את המספר שלו, שהוא כבר גברא קטילא, ולכן המספר הראשון כבר היה בטל, לכן עשו לו מספר חדש, כי אליעזר דוד הראשון נשרף, והשני חי וקיים…
"המלחמה לחיות עם 'אין עוד מלבדו', אפילו שכביכול הנשמות שלנו היו בידי אותו רשע, אפילו שראו לעין כל שיש רשע שמחליט ימינה ושמאלה – היה צריך לומר באמונה שלמה 'בידו נפש כל חי'".
(ג' דחוה"מ סוכות ע"ו)
'כשבורא כל העולמים אינו רוצה, אינו כך'…
…פעם אחת נכנס יהודי שהיה לבוש בגדים פשוטים אל ה'שר שלום' מבעלזא זי"ע, ושהה אצלו איזה זמן. לאחר שיצא ליווהו הרבי בכבוד גדול. כשחזר ה'שר שלום' לביתו, שאל אותו בנו מהר"י: "מה ראה ללוותו בכבוד גדול, הרי הוא נראה כאיש פשוט מאוד?". אמר לו אביו: "יהודי זה יודע כל התורה כולה, ש"ס בבלי, ירושלמי, ספרא, ספרי וכו' וכו', אלא שבעוה"ר הוא מסתובב לקבץ צדקה, ואל תתפלא מכך, שבאמת היה יכול להיות אב"ד קראקא ולמברג, אלא 'כשבורא כל העולמים אינו רוצה, אינו כך'. ואם תשאל עכ"פ מדוע אינו רב באיזו קהילה פשוטה? אלא 'כשבורא כל העולמים אינו רוצה, אינו כך'. ולכל הפחות שיהיה מלמד תינוקות באיזו קהילה, ולא יצטרך לחזר אחר הפתחים, אלא 'כשבורא כל העולמים אינו רוצה, אינו כך'!"…
כך סיפר מהר"י כלשון אביו ה'שר שלום'. והוסיף שבאמת לאביו ה'שר שלום' היתה השפעה על מעמד הרבנות שבכל קהילות ישראל שמסביב בעלזא, כנודע שבזמנם היו הצדיקים ממונים על מעמד הרבנות בכל הקהילות שסביב למדינתם. והוסיף מהר"י שלכאורה מדוע לא נתן אביו ה'שר שלום' איזה מעמד רבנות לאותו ת"ח? אלא 'כשבורא כל העולמים אינו רוצה, אינו כך', היינו כיון שהקב"ה אינו רוצה בכך, אין עולה על דעת אביו הצדיק למנותו לרב קהילה, שיוכל להתפרנס בדרך כבוד. ע"כ תחילת המעשה.
ממשיך אב"ד פישטיאן ומספר, שבעיר פישטיאן היה מקום מרחץ, וכמו שהצדיקים היו באים לרחוץ שם כמרנא החת"ס ועוד גדולי הדור, כך היו גם באים לשם – להבדיל – אנשים פשוטים מגושמים, פנסיונרים. "באותו יום ששמעתי את המעשה בשם ה'שר שלום', ראיתי פנסיונר אחד יושב על ספסל ומתאנח, שאלתי אותו 'איך הולכים החיים?', ענה לי באנחה 'לא טוב!'. שאלתיו 'מדוע?', והחל לגולל את סיפור חייו, שהוא עבד ארבעים וחמש שנה אצל בעל בית אחד, והרוויח הרבה מעות, אלא שמאה וחמישים אלף כתרים הוצרך לתת נדוניה לבתו, והשאר הון רב נתן לחתנו לסחור בהם, וחתנו הפסיד כל המעות, והיום נשארו לו דמי הפנסיה רק שש מאות כתרים לחודש, שעל ידם אי אפשר לא לחיות ולא למות. שאלתי אותו: 'הרי עבדת כל כך הרבה שנים, איך לא השארת לעצמך לעת זקנה סכום יותר מכובד?' השיב הזקן בהכנעה: 'כשבורא כל העולמים אינו רוצה, אינו כך!'.
"נדהמתי לשמוע אותה לשון של הרה"ק מבעלזא מפי פנסיונר מגושם, שחילל שבת בפרהסיה ואכל נבלות וטרפות כל ימיו, והצטערתי מאוד: היתכן שבהשגחה פרטית שמעתי ביום אחד את אותה הלשון משני אנשים כל כך מובדלים זה מזה? היתכן שאיש מגושם כזה ישיג אותה השגה של הרה"ק מבעלזא, ומשניהם אשמע ביום אחד 'כשבורא כל העולמים אינו רוצה, אינו כך'?.
"לאחר שהבהילוני שרעפי, והתחננתי לפני השי"ת שיאיר עיני באור האמת, נתן השי"ת בלבי תשובה פשוטה לכך, כי הצדיק יודע מיום עמדו על דעתו שכל מה שהקב"ה אינו רוצה – אין עושים, ועם זה הוא חי כשהיה ילד, וכשהניח התפילין, ובכל עת ניסיון – ידע תמיד שכל תנועה עושים רק כפי מה שהקב"ה רוצה. משא"כ אותו מגושם – הרי כל ימי חייו לא ידע השגה זאת, והרי הלך לעשות מלאכה בשבת, כי היה נדמה לו שגם כשהקב"ה אינו רוצה, יכולים ח"ו להתפרנס באיסור, רק עכשיו בסוף ימיו הוא 'נזכר' להיכנע ולומר 'כשבורא כל העולמים אינו רוצה, אינו כך'. תודה רבה. הרי הצדיק מבעלזא ידע כבר מתחילת ימיו בכל מחשבה דיבור ומעשה, הכל רק כמו שהקב"ה רוצה בלבד!".
הוא אשר דברנו, שיש חילוק גדול איך מקבלים את ההכרה האמיתית באמונתו יתברך.
(ערב סוכות ע"ז)
[מתוך 'ממשקה ישראל' חג הסוכות תשע"ט]