"כל אחד מן הדברים הטובים שבעולם אם יחשוב האדם שישנם בו, הרי הוא מסוכן מיד ליפול בשחת זה של גאוה" (מסילת ישרים פרק יא)
ענוותנותו הנשגבה של מרן הסטייפלער הק' באה לידי ביטוי במכתב מעניין שכתב לגאון רבי חיים קרייזווירט זצ"ל, כתשובה לבקשתו של רבי חיים שיואיל לבקר בעירו אנטוורפן להשתתף בשמחה השורה בביתו. להלן קטעים נבחרים מהתשובה שהשיב לו הסטייפלר על הזמנתו:
"אבל המושכל הראשון שלי הוא, בעוונותינו הרבים, כהה מאוד, שאינו מגיע אפילו למעלת תלמיד חכם רגיל… והנה באים אצלי הרבה פעמים מופלגי תורה לשוחח בדברי תורה עם 'גאון', וידוע לי בבירור שיוצאין מאוכזבין מאוד, מכיון שלא ראו אצלי שום עדיפות מתלמיד חכם פשוט…
"גם הבאים ורוצים לראות בי 'צדיק', יוצאים על פי רוב מאוכזבים מאוד, מכיון שמכירים באמת אני איש פשוט, מתפלל כאדם פשוט ומתנהג כאדם פשוט… והנה מכל זה יש לי צער וכאב עצום, ולא על כבודי אני כואב, שבאמת לא איכפת לי כל כך תאוות הכבוד, רק כי זהו חילול ה' ח"ו, כי האנשים אומרים בליבם, אם זהו הגדול המפורסם מה עם שאר התלמידי חכמים…
"והנה ברור אצלי, שבאם אבוא לאנטוורפן, ירוצו המונים לראות את ה'מפורסם' ויצאו מאוכזבים, כי לא ימצאו בי לא צדיק ולא גאון. וגם אילו לא היה שום איסור לצאת לחו"ל, היה בעיני איסור גמור מצד גורם חילול ה' רח"ל…".
(להתעדן באהבתך)