וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה'. (טז, ל)
במגיד מישרים (פרשת שמות), מובא שאמר המגיד לבית יוסף, שקין נתגלגל באיש המצרי שהכה משה וקברו באדמה, ובאותה שעה שנהרג המצרי נולד קרח והתגלגל המצרי בקרח.
ובכתבי מהרח"ו מובא כמה פעמים ענין זה, ובשער הפסוקים (פרשת בראשית – דרוש ד') כתב "והנה בקרח נתקן, שבלעו הארץ, לתקן מה ששפך דם הבל אחיו, ונבלע דמו בארץ".
ובאור החיים מבואר שבבליעת קרח גם היה תיקון לאדמה וז"ל שם "ואולי כי זה היה לה תיקון למה שפצתה לבלוע איש צדיק (הבל) עתה תפצה את פיה לבלוע אויבי השם".
והנה ברמב"ן (שמות ב, כג) כתב שביום שהכה משה את המצרי היה כבן שתים עשרה שנה, כאשר הזכירו רבותינו (מדרש רבה שמות א, ה), ועל כל פנים לא הגיע לעשרים.
נמצא לפי האמור למעלה שבאותו יום שנהרג המצרי נולד קרח, א"כ משה רבינו גדול מקרח בי"ב שנה.
(קב ונקי)