"הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'" (ויקרא י' י"ט)
בארצות הברית פורסם על עורך דין ידוע, לא-יהודי, שנתקף בשיגעון נורא, עד שמת לפתע במיתה משונה מאד, ואיש לא ידע מה היה הגורם לכך. העיתונים בחו"ל דיווחו בהרחבה על מיתתו של עורך הדין, והקהיליה המשפטית גם היא נתקפה בהלם לאחר הארוע.
אכן, מי שהסתכל רק על מקרה המוות המוזר ולא השקיף על הארועים שקדמו לו, מתוך אספקלריה של אמונה, לא יכול היה לתפוס על מה ולמה מת העו"ד במיתה שכזו. רק אדם המהלך בהרגשה ברורה שיש בורא לעולם, ואין עוד מלבדו, הבין כבר את הקשר בין מקרה אחד לשני.
יהודים המתגוררים באזור ספרו לנו שכמה שנים לפני שעורך הדין ההוא השתגע ויצא מדעתו, הוא ייצג אחד מלקוחותיו שתבע יהודי למשפט. מיד בתחילת המשפט ראה עורך הדין לאן נושבת הרוח, והבין שהצדק נמצא לצדו של היהודי.
כיון שנשכר על ידי הצד השני, ורצה לשלשל לכיסו את השכר הגדול החליט להוכיח בפני השופט שהיהודי הנתבע אינו שפוי בדעתו. בדרך זו הוא ביקש להראות בפני השופט את צדקתו של הגוי.
אבל מה עושים כאשר גם את זה אי אפשר להוכיח, שהרי מדובר ביהודי שפוי בהחלט? – גיבש עורך הדין במוחו רעיון שטני, והחליט לממשו. כאשר התכונן היהודי לעלות באחד הדיונים אל הדוכן, ולהציג את טיעוניו, צבט אותו עורך הדין צביטה עזה מאחוריו, וכדי שלא יזהו אותו כמי שעשה את המעשה – ביצע את הצביטה בזריזות ידיים גדולה…
מרוב כאב, החל היהודי, שהיה בדרכו לדוכן לצעוק ולקפוץ בתוך אולם המשפט הכאב היה כל כך חד, שבמשך דקות ארוכות לא הצליח להרגע, וכיון שעל פניו לא היתה צריכה להיות לו כל סיבה לצעוק, והוא לא הצליח לשכנע את השופט שאחד הנוכחים צבט אותו, יצא מופסד בדינו.
כל המעורבים במשפט ההוא, אולי הספיקו כבר לשכוח את הענין, אבל השי"ת לא שכח, ושילם לעורך הדין בדיוק כפי המגיע. מידה כנגד מידה.
וכיון שמידה טובה מרובה הבה נשמע כיצד משיב הקב"ה ליראיו, במידה כנגד מידה.
יומיים לאחר ששב מורנו בעל ה'אילת השחר', הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן ממסעו במוסדות התורה של אמריקה, בחורף תשס"ה, צלצל הטלפון בביתו, על הקו היה אדם שמימן את כל הוצאות הטיסה של ראש הישיבה ופמליתו, וכן את שהותו הממושכת ביבשת האמריקנית.
הגביר סיפר להגראי"ל שטיינמן דבר מופלא. לפני שראש הישיבה הגיע לאמריקה, הודיע האיש למזכירתו שכיון שיהיה עסוק מאד במהלך הביקור, הוא מתכונן לעזוב את המשרד למשך שבועיים, ונתן לה הוראות לביצוע.
אחת ההוראות היתה למכור מניה שהשער שלה בבורסה עלה, ואפשר עתה להשתכר מכך רווח עצום. הוא גם הורה למזכירה שבמהלך השבועיים הבאים לא תעביר אליו אף שיחת טלפון.
מיד לאחר תום הביקור, חוזר האיש למשרדו ובקושי הצליחה להוציא מפיה הודאה ששכחה לבצע את ההוראה הזו.
הגביר מתקשר לבורסה כדי לברר מה עלה בגורל המנה ולהזדרז למכרה עתה, ומה מתברר?
עקב שינויים בשוק הנפט העולמי, עלתה המניה ממש עכשיו בעשרות אחוזים!!!
דבר שאינו מצוי כלל, כידוע בבורסה האמריקנית. וכך התעשר האיש ביום אחד בהון עתק.
אם היתה המזכירה מוכרת את המניה באותו יום שביקש לא היה הרווח נכנס עתה לקופתו.
כיון שראה השי"ת את מסירותו לראש הישיבה, ואת הכספים המרובים שהזיל מכיסו על מנת שביקורו של הגראי"ל יעלה יפה נתן השי"ת בראשו להודיע למזכירה שלא תעביר לו שום טלפון (כי אם היתה מתקשרת אליו במהלך השבועיים הוא היה שואל אותה אם מכרה את המניה), וכך יצא שבסופו של דבר המניה לא נמכרה, ובחשבונו עלו רווחים אדירים.
(הגדה של פסח חישוקי חמד)