מֵהלכוֹת שכירת רשות מהגוי לצורך 'עירוב חצרות'
* חצר שדייריה היהודים שכרו מהגוי את רשותו לצורך 'עירוב חצרות' ללא הגבלת זמן – לאחר השבת הראשונה רשאי הגוי לחזור בו, והשכירות בטֵלה; ויש להחמיר בכך אף כשאינו משיב את דמי השכירות. ואם סוּכַּם כי השכירות היא למשך תקופה מסוימת – לפני תום תקופת השכירות, אינו רשאי לחזור בו, ואף אם חפץ להשיב את דמי השכירות; אך בתום התקופה – השכירות בטֵלה מאליה, וצריך אף לשוב ולערב עירוב מחדש. ואם בתוך תקופת השכירות השכיר הגוי את דירתו לגוי אחר – אין צורך לשוב ולשכור מהשוכר הגוי, מפני שאין בידו של המשכיר הגוי להשכיר לשוכר הגוי את הזכות שיש ליהודים ברשותו, כלומר, את השכירות ששכרו ממנו לתקופה מסוימת.
* גוי שאינו חפץ להשכיר את רשותו לצורך עירוב חצרות, לא ניתן להניח לפניו את דמי השכירות ולהסתלק. אולם, אשת הגוי ובני ביתו רשאים להשכיר את רשותו לצורך זה בניגוד לרצונו; והוא הדין למשרתו של הגוי, כאשר הוא רשאי להשתמש בביתו או בחצרו של הגוי. ולחילופין, ניתן לשכור את רשות הגוי גם באופן שיהודי יתיידד עמו במידה כזו שישאיל לו את רשותו לצורך אחסנת חפץ כלשהו, כלומר, שיתן לו רשות להניח את החפץ ברשותו; ובכך נחשב יהודי זה כשותף עם הגוי ברשותו, ודינו כאחד מבני ביתו של הגוי, אשר רשאים להשכיר את רשותו אף בניגוד לרצונו, כנ"ל.
* משרת שהשכיר את רשות אדונו הגוי לצורך 'עירוב חצרות' ופוּטר מתפקידו – השכירות בטֵלה; אך אם שכרו ממנו את רשות אדונו לזמן קצוב, השכירות נמשכת עד לתום תקופת השכירות.
* בערים שעושים בהן 'עירוב חצרות' ו'שיתוף מבואות' לכל העיר – מנהג ישראל מקדמת דנא לשכור את רשויות הגויים מידי פקידי המלוכה והממשלה הממונים על העיר, כאשר הם מורשים להשתמש בכל מקום בעיר. ופקידים שאינם מורשים לכך, וכגון אנשי הצבא, או פקידים 'של כבוד', שאין בידם כל סמכות – לא ניתן לשכור מהם את רשויות הגויים.
* שתי חצירות זו לפנים מזו, שבאחת מהן מתגוררים יהודי אחד וגוי, ובאחרת מתגורר יהודי אחד – ליהודי הדר בפנימית מותר לטלטל חפצים מביתו לחצר, ולהיפך. אולם, ליהודי הדר בחצר החיצונה אסור לטלטל מביתו לחצר, עד שישכרו מהגוי את רשותו. וגם כששכרו ממנו את רשותו, אסור לשני היהודים לטלטל מבתי חצר אחת אל החצר האחרת, ולהיפך, עד שיעשו 'עירוב חצרות' ביניהם.
* בית מלון השייך לגוי – אם יש לבעל המלון רשות להשתמש בחדרים, או שהוא רשאי לשנות את מקום אכילת האורחים – ניתן לשכור ממנו את רשויותיהם של האורחים הגויים, לצורך עשיית עירוב חצרות.
* חצר שדרים בה שני יהודים וגוי, ויש ליהודים פתח או חלון בין בתיהם, ועירבו זה עם זה – מותר להם לטלטל חפצים מבית לבית דרך החלון או הפתח שביניהם אף אם לא שכרו את רשות הגוי.
* חצר שדרים בה יהודי אחד וגוי, ולביתו של היהודי (בית א') צמוד בית של יהודי אחר (בית ב'), שאינו פתוח לחצר זו, ובין בתי שני היהודים יש חלון, או פתח, ועירבו עירוב חצרות זה עם זה – אין עירוב החצרות מתיר לטלטל חפצים מבית ב' דרך בית א' לחצר. וטלטול חפצים מבית ב' לבית א' – יש אוסרים, ויש מתירים. ואם שכרו מהגוי את רשותו – מותר להוציא אף לחצר, ויש אוסרים.