"ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" (אבות ג', א)
היה זה במסעו הנדיר של מרן הגה"צ רבי יהודה צדקה זצ"ל לאנגליה לצורך גיוס כספים להקמת בנין הישיבה הקדושה. ברדתו מן המטוס פנה הישר אל תחנת הרכבת ועלה לאחד הקרונות, ישב ופתח גמרא שהחזיק באמתחתו, והחל ללמוד מבלי לדעת כלל או לשאול היכן יהיה עליו לרדת כדי להגיע למחוז חפצו.
הרכבת התחילה לנסוע וגמעה מרחקים, הקרונות חלפו במהירות על פני תחנות שונות, והרב שקוע בגרסה. לפתע, כשעצרה הרכבת בתחנה מסויימת, עלה פתאום בליבו לשאול את הנוסעים סביבו מי מהם יודע היכן מקום פלוני. ענו לו: בדיוק כאן! עליך לרדת, ומיד, כי בעוד רגע הרכבת תמשיך בדרכה.
מיהר הרב כהרף עין ואחז במזוודה שהכילה את חפציו האישיים, טלית ותפילין ספרים וכיו"ב, מיהר לפתח וקפץ בזריזות, כשדלתות הרכבת היוצאת נסגרות מאחוריו.
"מאותו מאורע", סיפר לימים, "למדתי שני דברים: א. צריך ללמוד בלא שום דאגה, כי אז הקב"ה דואג לך שלא תאחר ולא תחמיץ מאומה. ב. יש לזכור תמיד לקחת עמך את המזוודה על תכולתה… גם כשתעלה לשמים אחרי מאה ועשרים, תדאג מראש שתוכל להביא עמך מזוודה מלאה מצוות ומעשים טובים".
(אמונה שלמה)