ש. תפילינסקי
בעוד פחות מחצי שנה – בישרו כותרות העיתון – עומד כלל ישראל לחגוג את האירוע המרגש והנפלא של סיום הש"ס במסגרת הדף היומי במחזור הי"ג, לצד התחלת הלימוד של מחזור הי"ד.
בתקופה הקרובה בוודאי נתבשר מעת לעת על ההיערכות הלוגיסטית לסדרת מעמדים רוויי הוד של סיום הש"ס שייערכו בס"ד בארץ ובעולם. כרגיל, בכל פעם יצטרפו עוד רבבות יהודים נרגשים למחזור החדש עם תכניות כבירות להתחיל ולסיים את הש"ס כולו כשאיפתו הטהורה של כל יהודי.
כגודל ההכנה וההיערכות לקראת המעמדים המרגשים, וכגודל הצלחת האירועים בהשתתפות מרנן ורבנן גדולי ישראל – כך גודל הציפיה והתוחלת של יהודים יקרים רבים שבאמת רוצים גם כן הפעם להשתלב במעגלי הלומדים.
הללו שואפים לקבוע חוק ללימוד דף היומי ולא יעבור. אם לצד עיסוקיהם וטרדותיהם המרובים על המחיה ועל הכלכלה, ואם במקביל לחוק סדרי לימודיהם הרבים, בהלכה ובגמרא, בעיון ובבקיאות, הממלאים את סדר יומם הצפוף.
וכאן נשמעת לפתע לחישה המהדהדת ממעמקים: כיצד יכול אתה להבטיח לעצמך שבמחזור הבא אכן תצליח ללמוד ולהמשיך בעוז ותעצומות מתחילת הש"ס ועד סופו? – הרי רבים התחילו והתייאשו באיזשהו שלב. אם במסכת עירובין על סוגיותיה הסבוכות, אחרים שרדו עד יבמות וכתובות ושם כרעו תחת משא הקודש. מי אפוא ערב לך שתוכל כן להשתלב בלימוד עקבי ודקדקני זה ולהצליח עד הסוף?
אכן, ישנם שאינם חושבים כלל להתחיל. מסיבה זו עצמה. אין להם כח להתחיל ולהישבר. להתאכזב ולהתייאש. הם מעדיפים מתחילה להתכנס בקונכייתם. להחליט ש'זה לא בשבילי' ולהמשיך בשגרת חייהם בהרגשה של 'שלום עלי נפשי'. נו, מי אמר שאינם צודקים?
היה מי שלחש פעם באוזננו עצה טובה עבור אותם 'רבים השואלים'…
העצה היא: אל תמתין עוד חצי שנה ליום ז' בטבת תש"פ כדי להתחיל יחד עם כל הציבור הנרגש. ממש לא. התחל כאן ועכשיו. תפוס כבר כעת מסכת ערכין שהחלו בלימודה לא מזמן, או מקסימום, התחל כבר עכשיו בנועם וברוגע את מסכת 'תמורה' שאותה יתחילו בעוד כמה שבועות – ואז הסיכויים גדולים מאוד שתצליח להמשיך עם כל העוצמה תמיד.
ברגע שהראית לעצמך וליצר הרע שלך, שאתה לא שייך לליגת ה'מתחילים הנרגשים', אלא אתה לומד 'דף היומי' סתם… רוצה ללמוד, ובכלל ללא קשר לכל החגיגות והתפאורה של 'ז' בטבת' – נטרלת בעצם את המוקש שהוא עלול להציב לך לאחר זמן עם שוך ענני ההתרגשות של ההתחלה, כאשר הוא ינסה להחזיר אותך כביכול אל קרקע המציאות האפורה…
או אז תקהה את שיניו לאמר: 'מה פתאום? – הן אני כבר לומד מזמן, ערכין ותמורה וכריתות… ובעזרת ה' תמשיך תמיד ותצליח ללמוד וללמד, להתחיל ולסיים, לשמור ולעשות… בהצלחה!
('המבשר')