ביום ט"ו בשבט נוהגים להרבות באכילת פירות, וכנזכר במגן אברהם סי' קל"א ס"ק ט"ז. מן הראוי להקדיש לפחות זמן קצר להתבוננות מקיפה לכל הנדרש מאתנו בקשר לקיום מצוות ברכות הנהנין והשבח, לכל סוגיהם.
כמו בשאר המצוות התדיריות, כן בכל הקשור לברכות הנהנין, עדים אנו לצערנו לקיומם של דברי הנביא "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה". חסרה לדאבוננו תשומת הלב הראויה למושג של ברכה ולגודל ערכה בכל העולמות, והברכה נאמרת בחטיפה ובשפה רפה.
בבואנו לדבר אודות יישור אורחותינו בקיום מצות ברכות, יש לפנינו הרבה נושאים הנפרטים לפרטים בענינים אלו, וכמובן שכל נושא לעצמו מספיק כדי כתיבת ספר שלם. ננסה אפוא במאמר זה לעורר רק ראשי פרקים מקוצרים ביותר.
חז"ל הפליגו מאד בגודל האיסור של הנאה ללא ברכה, כאילו מעל וגזל וחטא והחטיא (ברכות ל"ה). כל זה נאמר אף במקרה שנאמרה הברכה, אך שלא כדינה הראוי, ולאידך גיסא, הרוצה להתחסד יקיים דיני ברכות (ב"ק ל'), שלפי דעת הערוך השולחן הכוונה היא – קיום דיני ברכות בכל דיוקם האפשרי ללא השארת כל ספק.
והאר"י ז"ל הזהיר, "דהאדם צריך להזהר בתכלית בברכת הנהנין, כי גוף האדם נהנה מהן ומתקדש בברכות אלו, וכמו שכתוב ותורתך בתוך מעי, וגורם שפע עליון באדם" (שער המצוות פ' עקב). ובאלפא ביתא למוה"ר צבי הירש ז"ל בסוף ספר פלא יועץ כתב וז"ל: "יזהר מאוד לקיים מילי דברכות לברכם בדחילו ורחימו כל מה דאפשר, וביותר ברכות הנהנין, כי כשאינו מברך כראוי המאכל מטמטם את לבו ומשכח עבודת השי"ת ומחטיאו ח"ו", ע"כ.
לאור האמור, טבעי הדבר שגדולי ישראל התכוננו בחרדה לברכה כל שהיא. על הגאון הצדיק מסטאוויסק זצ"ל מסופר, "שמעולם לא זרק ברכה מפיו, וכשבא לאיזה ברכה היה שוהה כמו רגע, ואחר כך בירך כמונה מעות" (פעולת צדיק עמוד מ'). וכיוצא בזה מובא על ה'כף החיים' זצ"ל, "שהיה זהיר מאוד לברך בכוונה עצומה ובהתלהבות יתירה מתוך דחילו ורחימו, עד שכל מי שזכה להיות במחיצתו באותה שעה היה מתפעל ומתרגש מברכותיו הנאמרים בשפה ברורה ובנעימה קדושה ובכוונה עצומה" (מתוך הקדמה לתולדותיו בכף החיים יו"ד ח"ב). גדול אחד בישראל העיד על עצמו: "ותחילת שימושי בפני מורי היה בעסק זה מדי יום ביומו במילי דברכות".
כי כאמור, אין אפשרות לקיים את דיני הברכות מבלי ידיעה מקיפה בדיניהם לאלפיהם: מהי הברכה הנאמרת על המינים השונים, ובפרט על מאכלים ממינים מעורבים, כמו כן דיני נמלך ושינוי מקום וכו' שאי ידיעתם גורמת להנאה ללא ברכות או לברכה לבטלה.
ובספר בטוב ירושלים פרק י"א, עבודה שבלב, על מנהג הגה"ק רבי יצחק זאב יאדלר זצ"ל, "ובעת ששמע שום ברכה שיצאה מפי איש קטן וגדול במהירות ובחטיפת התיבות, היה מזדעזע מאד וצעק עליו, כך עושים ברכה להשי"ת? כך מוציאים שם שמים?"
כתבתי כל זה לעורר, כי רע עלי המעשה שאני רואה מדי פעם בפעם כאלה שכמעט אינם מברכים כלל ברכות הנהנין רח"ל, כי הסתכלתי על שפתותם ומעשיהם, וכרגע 'התעיף עינך בו ואיננו', וכמעט שלא רחש בשפתיו ואיני מאמין כלל שבירך, וזה לא פעם אחת ולא שתים. על כן יראו לחזור בתשובה מכאן ולהבא בעזה"י.
(הובא במשנתה של תורה בשלח תש"פ)