"וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה" (ויקרא כו ח)
בשבת פרשת בהעלותך של שנת תש"ו, לפני שישים שנה, שהה כ"ק האדמו"ר רבי משה מרדכי מלעלוב זצ"ל כדרכו באתרא קדישא מירון. האזור היה מוקף אז בערבים צמאי דם שונאי ישראל, ורק מי שאומץ וגבורה לו הרשה לעצמו להיות במקום. הרבי בא אז לשבות בקבר הרשב"י על פי הקביעות שהנהיג לשבתות פרשת בהעלותך.
בעיצומה של השבת נחרדו הנוכחים לראות כי ערבים שהתגוררו בסמוך לציון הקדוש ירדו לפתע ממקום מגוריהם עם סכינים בידיהם, ופילחו את האוויר בשאגות 'אטבח אל יהוד'. היעד של הפורעים היה השוהים בציון, והתנהגותם הוכיחה כי הם מתכוונים לרצוח ללא אבחנה וללא רחם. היהודים שהקיפו את האדמו"ר בציון החלו לומר וידוי ולהתכונן לגרוע מכל.
אך על הרבי זי"ע לא ניכרו אותות פחד כלל. הוא הרגיעם, ניגש אל שער הברזל של הציון, נעמד אל מול פני הפורעים שהלכו והתקרבו אל השער, והביט בהם בשלווה. וראה זה פלא: מיד כשראו את צורתו הקדושה נסו הפורעים מן המקום בבהלה. ליהודים הנפחדים הייתה הרווחה והסיפור נחרט בליבם לכל ימיהם. הרבי היה אז עדיין צעיר לימים והם נדהמו מכוחו הגדול.
(JDN)