סיפר הרה"ג רבי שמואל הלר שליט"א מרבני העיר חיפה ומתלמידיו של רבינו מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל בישיבת כפר סבא: בעבר לימדתי בת"ת של החינוך העצמאי, ויום אחד באמצע השיעור שאלתי את תלמידי: מה לדעתכם היה קורה בכיתה אם הייתי נרדם באמצע השיעור? והשיבו התלמידים שהיו בורחים אל מחוץ לכיתה. ואמרתי להם: בואו ואספר לכם מה היה כשזה קרה באמצע השיעור כשהייתי בישיבת כפר סבא.
פעם אחת נרדם מרן רה"י זצ"ל באמצע לימוד התוס', אך למרות זאת התלמידים לא זעו ולא נעו מאומה. לאחר זמן קצר כשהתעורר רה"י, המשיך בלי להרים את הראש בקריאת התוס' באותה נקודה שאחז בה מקודם.
והקשה הרב הלר לתלמידיו – מדוע באמת אתם הייתם בורחים, ואילו אנחנו המתנו בכובד ראש להמשך השיעור? והסביר: בכל ליל שישי היינו כל בני הישיבה בכפר סבא עושים 'משמר' עד חמש לפנות בוקר, ואז יצאנו 'להתאוורר'. וכיצד? היינו הולכים ליד ביתו של מרן רה"י זצ"ל, שהיה ממוקם בקצה הרחוב ולידו היתה חורשה עם מספר עצים, והיינו עומדים שם ומביטים לתוך ביתו של מרן זצ"ל, ובאופן קבוע ראינו את מרן שקוע בתורתו כשמימינו ומשמאלו ערמות של ספרים ואור גדול נסוך על פניו. כשרואים כזה מראה מפעים שנחרט בלבבות, אז גם כשהרב נרדם לא יוצאים באמצע השיעור!…
(הרה"ג רבי שמחה בונם זילברברג שליט"א, בתוך קובץ זיכרון מיוחד מבית 'קובץ גיליונות' חנוכה תשע"ט)