היום נלמד: תנאֵי החיוב לברכה האחרונה
יום ראשון י"ג בניסן תשע"ז
אכלת פחות מ'כזית' מעוגה ופחות מ'כזית' שוקולד - מה תברך לברכה אחרונה?
האוכל פחות מ'כזית' (17-50 סמ"ק, לשיטות השונות), והשותה פחות מ'רביעית' (86-150 סמ"ק) - אינו מברך ברכה אחרונה. וכל המאכלים מצטרפים לכזית, דהיינו שאם אכל פחות מכזית ממאכל אחד, ופחות מכזית ממאכל אחר, חייב בברכה אחרונה. ואם ברכת שני המאכלים אינה שווה: אם ברכת אחד מהם היא 'בורא נפשות', יברך 'בורא נפשות'. אם ברכת אחד מהם 'על המחיה' וברכת השני היא 'על העץ', לדעת רוב הפוסקים יברך 'בורא נפשות'. וכן כל המשקאות מצטרפים לרביעית. אך אם אחד המשקאות הוא יין או מיץ ענבים, ושתה ממנו יותר מכזית (אך פחות מרביעית) - כיון שיש דעה הסוברת שמשקה חייב בברכה אחרונה אף בכזית, יתכן שהתחייב בברכת 'על הגפן' על היין, ואינו יכול לברך עליו 'בורא נפשות'; ויש שהכריע שיברך 'בורא נפשות'. ומאכל ומשקה אינם מצטרפים יחד לחייב ברכה אחרונה; ויש שכתבו שיתכן שנכנס לספק חיוב ברכה אחרונה. [שו"ע רי, א, משנ"ב א, ושעה"צ ד-ה; ביאורים ומוספים דרשו, 1-2]
האם מברכים 'בורא נפשות' על קפה רותח?
כאמור, הכמוּת הנדרשת לחיוב ברכה אחרונה על מאכל היא 'כזית'. ואין כמוּת זו מחייבת בברכה אחרונה אלא כשנאכלה כדרך אכילה, דהיינו שמתחילת האכילה ועד סופהּ לא חלף זמן של יותר מ'כדי אכילת פרס'. הפוסקים כתבו שיעורים שונים למשך זמן זה, הנעים בין שלוש לשמונה דקות. ואת כמוּת המשקה המחייבת בברכה אחרונה, שהיא, כאמוּר, 'רביעית' - צריך לשתות ב'תוך כדי שתיית רביעית', דהיינו משך הזמן הממוצע שנדרש לשתיית כמוּת זו בשתי לגימות; וכן פסק השולחן ערוך; ונחלקו הפוסקים אם שיעור אחד הוא לכל המשקאות, או שמשקה שרגילים לשתות באיטיות, כגון משקה חם מאד או קר מאד, דינו משתנה בהתאם למשך הזמן בו רגילים לשתותו. ויש אומרים שאף כששתה משקה ב'כדי אכילת פרס', בדומה לכזית של מאכל, חייב בברכה אחרונה; וכן פסק הגר"א; ויש שהורו כדעה זו בנוגע לכל משקה מלבד מים. ולכתחילה ראוי לשתות באופן שמתחייב בברכה אחרונה לכל הדעות. [משנ"ב א, ושעה"צ יא, יב, יד ו־טו; ביאורים ומוספים דרשו, 14-15]
במקרה של ספק ברכה לא מברכים - האם בכל זאת יש פתרון?
רוב הברכות - ברכת המצוות, ברכת הנהנין וברכת השבח - הן מדרבנן, ולפיכך המסופק אם בֵּרך אינו חוזר ומברך, שהרי ספֵקא דרבנן לקולא. ואסור להחמיר ולברך, שהרי נכנס בכך לספק איסור ברכה לבטלה, שיש אומרים שהוא אסור מדאורייתא, ויש אומרים שהוא איסור חמוּר דרבנן שספֵקו לחומרא. ואף שבנוגע לברכת הנהנין ניתן לטעון לאידך גיסא - שאסור להנות מהעולם הזה ללא ברכה, אין איסור זה של הנאה ללא ברכה אמוּר אלא באופן שחייב לברך, אך כשפטור מלברך מחמת הספק, אין איסור להנות. ויש שכתבו שבמקרה של ספק חיוב ברכה, ניתן לומר את הפסוקים "וַיְבָרֶךְ דָּוִיד... בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל... לְךָ ה'... לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה...", ולהוסיף את נוסח הברכה ללא שם ומלכות; ויש שכתבו שניתן לומר "בריך רחמנא מלכא דעלמא", במקום שם ומלכות; ויש שפקפקו בעצות אלו, ויש שכתבו עוד כי אמירת "בריך רחמנא..." נחשבת כהזכרת שם ה'. ויש שכתבו שיהרהר את הברכה בלבו. [שו"ע רט, ג, ומשנ"ב ט; ביאורים ומוספים דרשו, 17-18]