הרב אברהם פוקס
היום הוא יום היאר צייט של מרן בעל ה"קהלות יעקב", "הסטייפלער" הקדוש. מסופר עליו שבגיל שתים עשרה כבר למד בישיבת נובהרדוק שנשארה שם גם בימי המלחמה, לאחר שהסבא מנובהרדוק – ר' יוסף יוזל הורוביץ ערך גורל הגר"א ועלה הפסוק "יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך".
רבינו עשה בה חיל ובגיל עשרים מונה על ידי הסבא להיות משגיח בישיבה שנוסדה ברוגאטשוב, אך לאחר זמן השיגוהו שם השלטונות ובביקורת פתע שעשו בישיבה לקחוהו וגייסוהו לצבא הרוסי. רבנו דקדק אף במחנה הצבאי על כל קוצו של יו"ד מתרי"ג המצוות ולא עשה לעצמו שום הנחה בלימוד התורה ובקיום מצוותיה.
המזון במחנה היה כאוצר, כל פרוסת לחם נחשבה לשלל רב ועל אחת כמה וכמה מאכלו של הסטייפלער אותו שיגר לו יהודי ממוסקבה, כיון שלא עלתה בדעתו של הסטייפלר לאכול מהמאכלים שנעשו במחנה. אך עבורו האוכל לא שימש בהכרח למאכל אלא גם למקח וממכר, הסטייפלר קיבל את מאכלו פעם אחת ביום ובשמחה עילאית קנה בו מצוות. ברצותו להיפטר מלשאת את רובהו בשבת כאשר הגיע תורו לעמוד על משמרתו ביום השבת, נהג להעניק לחייל רוסי את מנת האוכל שלו כדי שהלה יניח את רובהו על האילן – דבר שהיה כרוך בעונשים גדולים שעליהם הענישו בצבא מיידית ובלא דין ומשפט, אך הסטייפלר לא חשש מכך, הלא רובהו מוקצה בשבת.
באחד מן השבועות לא הגיע מזונו של הסטייפלר במשך יומיים – רביעי וחמישי, כמובן שבאותם ימים לא הכניס אוכל לפיו. והנה ביום שישי מגיע מאכלו, רבינו חלוש מחוסר מאכל, אך איננו מהסס כלל ומוסר את מאכלו לחייל שעומד הכן לקבל את המגיע לו תמורת כך שיניח את הרובה על האילן, וצם במשך שלושה ימים!
כאשר נתבקש לירות בשבת במסגרת אימונים הכריע שלא יהא לו כל מנוס מלירות ברובהו – אך להקטין את החילול שבת על ידי שינוי מהמקובל אפשר גם אפשר, רבנו דן עם חברו בסוגיא וסבר שעדיף לירות בשינוי, חברו לעומת זאת גרס שעדיף לירות כרגיל וכך ימנע ממספר רב יותר של יריות, אך רבנו נותר בעמדתו לירות בשינוי על אף הסיכון שיענש מעצם השינוי שאינו יורה "כדרך היורים", רבינו יורה והכדור קולע במטרה ביריה הראשונה! המפקדים ההמומים מן הפליאה העצומה במקום להענישו על הפרת הסדר וחוסר המשמעת פרסמו בהתפעלות ובגאון בעיתונות הרוסית: "בחור יהודי מישיבת נוברדהוק הצליח לקלוע למטרה ביריה בודדת ברובה הפוך!!".