ר' יצחק, יהודי חסידי ירושלמי, זכה בשעתו לחלות את פני הצדיק הרה"ק ה'אביר יעקב' מסאדיגורה ולהתברך מפי קדשו, ומאז שזכה לבוא בהיכלו התקשר אליו בלב ונפש והמשיך לפקוד את שעריו בכל הזדמנות להתברך מפיו.
הרה"ק מסאדיגורה נסתלק לגנזי מרומים בה' בטבת תשכ"א, ומאז מקפיד החסיד דנן ביום זה – ה' בטבת – לנסוע תל אביבה כדי להשתטח על ציונו הק' בבית העלמין נחלת יצחק. אמנם לפעמים בעת הצורך הוא מוסיף ועולה לציון הק' גם בהזדמנויות אחרות, כמו בעת שהוא מתכונן לעריכת שמחה בבית או בפרוס הימים הנוראים, כך נוהג הוא מזה עשרות שנים.
היה זה באחת השנים ביום ה' בטבת, כשר' יצחק מסיים את תפילת שחרית בביהכנ"ס השכונתי, ניגש אליו זעליג ידידו הקרוב, ובשפה רפה החל לשפוך את ליבו כשהוא מספר על צרה צרורה שפוקדת את ביתו, כשברקע אין נראה פתרון ומוצא. ר' יצחק שהיה תמיד רחמן ורגיש, הביע את רגשי השתתפותו הכנים בצרתו של זעליג חברו ושאלו: במה אוכל לעזור לך? נענה זעליג ואמר לו: הרי שומע הנך כי אין כרגע שום עצה, אך 'טובה' קטנה כן אוכל לבקשך ואודה לך מאוד אם תקיים את בקשתי.
וכך המשיך ושח בפניו: דע לך, כי למרות שבמראה החיצוני אינני נראה משתייך לעדת חסידים כלשהי, אולם אגלה לך בזה כי נמנה אני על משפחה שמוצאה מרומניה, והורי וזקני היו מקושרים לאדמו"ר הק' רבי אברהם מתתיהו משטפנשט הטמון בבית העלמין בנחלת יצחק בתל אביב. והנה יודע אני על מנהגך ביום זה של היארצייט של הרבי מסאדיגורה לעלות להתפלל על ציונו בנחלת יצחק, אבקש אפוא שתואיל בטובך לגשת לציונו של הצדיק משטפנשט להזכיריני שם לטובה ולישועה ולהניח עבורי את ה'קוויטל' הזה שכתבתי – ותוך כדי דיבורו הוא מושיט לו דף מקופל (קוויטל) – ואני מקווה ומאמין שבזכות האמונה בצדיק הקדוש הזה אשר אבותי התהלכו לאורו כל ימיהם, האמונה הזאת תעמוד לי ואוושע אף אנוכי מהצרה הזאת.
ר' יצחק לא הסס לרגע, וברצון קבל ממנו את הקוויטל והטמינו בתוך כיס חליפתו על מנת להניחו על קבר הצדיק, כשהוא נפרד ממנו באיחול לישועה קרובה.
היה זה יום גשום וערפילי במיוחד, אבל גם מזג האויר הסוער לא מנע מר' יצחק לקיים מנהגו מימים ימימה. הוא התעטף במעילו המסורבל, הלך לתחנה המרכזית, שם עלה על קו 405 בדרכו לתל אביב לפקוד את ציון הרבי הק' ה'אביר יעקב', לשם הגיע כעבור כשעה ומחצה.
עם סיום תפילתו מעומק ליבו ליד הציון הק', בו שפך ליבו על מועקותיו הוא, אף הוסיף תפילה קצרה על צרת חבירו זעליג, ואו אז עזב את חלקת הציון הק' ונפנה לקיים את בקשתו של זעליג. הוא ניגש אל החלקה הסמוכה, שם טמון הרבי הק' משטפנשט, ותוך כדי הליכתו תחת מטר סוחף הוא מכניס את פסת ידו לכיסי חליפתו ומעילו כדי לחפש את ה'קוויטל' שמסר לו זעליג. לאחר חיפוש קצר במעמקי כיסיו הוא שולף את הקוויטל, ניגש אל הציון הק' של הרבי משטפנשט ומניח את הקוויטל בתוספת מספר פרקי תהילים ותפילה מעמקי הלב עבור חברו זעליג בן רחל שיוושע מצרתו.
עם הגיעו לביתו בשעות הערב מבחין ר' יצחק בדף מקופל כלשהו המבצבץ מכיסו הפנימי, וכשהוא מוציאו ופותחו, חושכות עיניו, כאשר לתדהמתו הוא רואה כי מחזיק בידו את הקוויטל של זעליג. הוא מנסה לשחזר, מה קרה כאן? איך יתכן? הלא הוא הניח את הקוויטל על הציון? ואז הוא נזכר שבכיסו הפנימי השני שוכן לו בדרך קבע דף, ובו פירוט מלא של כל חובותיו לגמ"חים והלוואות שלקח מידידיו וקרובים שונים בעת שעמד לפני נישואו בתו שנחוגה לא מכבר, כאשר בשולי הדף מופיע הסכום האסטרונומי אותו הוא חייב לכסות בעתיד הקרוב. 'כנראה שבטעות הנחתי על הציון של הרבי משטפנשט את רשימת חובותי במקום את הקוויטל של זעליג'… הוא מצטער על התקלה אך מתנחם בכך שלפחות הוא הזכיר את צרת חבירו בעל-פה, ומקווה כי הצדיק יפעל לישועתו גם ללא שהקוויטל יונח על הציון דווקא.
מספר ר' יצחק: והנה לא חלפו ימים רבים, ובעוד שמידידו ר' זעליג שמע כי אמנם ישועתו לא בוששה לבוא, הרי שאצלו הוא שם לב ורואה כי נפתח לפניו "חלון של הזדמנויות", כאשר החלו להתגלגל אליו מספר הצעות שהקלו רבות את מצב פרנסתו הדחוק. בין השאר, זוגתו שמזה שנים מחפשת עבודה, נקראה למלא תפקיד בכיר במוסד חינוכי ממנו פוטרה לפני מספר שנים, ובכך עבר מצב כלכלת ביתו שינוי לטובה, ותוך תקופה קצרה הצליח בסייעתא דשמיא להחלץ מחובותיו המעיקים.
ר' יצחק זוקף את הישועה ל"טעותו" בה הניח את רשימת חובותיו על ציון הצדיק משטפנשט במקום את הקוויטל שיועד לו. כמובן, מאז לא פסק ר' יצחק מלפקוד את ציון הצדיק משטפנשט כל אימת שהוא מגיע לבית העלמין בנחלת יצחק, והוא ממשיך לראות ישועות גדולת על כל צעד ושעל ובכל הענינים.
(גיליון 'באר בשדה' – שטפנשט)