ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
הגמ' במגילה דורשת את הפסוק ביחזקאל "ואהי להם למקדש מעט" אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל.
בשו"ע או"ח (קנ"א סעי' י"ב) כ' יש ליזהר מלהשתמש בעליה שעל גבי בית הכנסת תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם, ושאר תשמישים יש להסתפק אם מותר להשתמש שם. וברמ"א כתב וכל זה דוקא בבהכ"נ קבוע שנבנה מתחלה לכך אבל בית שיחדו לאחר שנבנה לבהכ"נ מותר לשכב עליו. והמג"א כ' שאפי' שמותר מעיקר הדין לשכב עליו אולם שומר נפשו ירחק מזה.
ע"פ זה כ' הט"ז (סק"ד) "ואני בילדותי הייתי דר בק"ק קראקא עם ביתי בבית מדרש שהיה למעלה מן בית הכנסת, ונענשתי הרבה במיתת בני ותליתי בזה.
איזה סגולה יש להיות בביהכנ"ס כשמוציאין את הס"ת?
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
בנפש החיים כתב שעיקר ענין הקודש והמקדש ושריית שכינתו יתברך הוא האדם, שאם יתקדש עצמו כראוי בקיום המצוות כולן שהם תלויין גם כן בשורשן העליון בפרקי אברי השיעור קומה כביכול של כלל כל העולמות כולם.
אז הוא עצמו המקדש ממש ובתוכו ה' יתברך שמו, כמ"ש (ירמיה ז,ד) "היכל ה' היכל ה' המה", וכמאמרם ז"ל (לא נמצא) "ושכנתי בתוכם" בתוכו לא נאמר אלא בתוכם.
ובמעם לועז הביא מהילקוט ראובני שבמשכן היו מ"ח קרשים, ומאה לולאות, ומאה קרסים, כנגד רמ"ח מצוות עשה ורמ"ח איברים, ובא לרמוז שעיקר השראת השכינה על רמ"ח איברים שבאדם כשמקדשם כראוי.
ועי' מהרי"ל (דין קריאה וספר תורה סעי' א' עמ' תמ"ט – בשינוי נוסחאות שם אות ד') שחישב ומצא שרמ"ח פעמים בשנה מוציאים ס"ת מן הארון, וכ' שסגולה היא להיות בביהכנ"ס בזמן הוצאת הארון לשמירה על האיברים.
(קב ונקי)