יום שני י"ט תשרי תשע"ח
במה חמורה קבלת שבת של ציבור יותר משל יחיד?
כפי שלמדנו, ישנם איסורי שבת דרבנן המותרים ב'בין השמשות', והן: הפרשת מעשר מפירות 'דמאי', ו'הטמנה' בדבר שאינו מוסיף חוֹם. ולצורך שבת, או לצורך מצוה – מותרים בבין השמשות כל איסורי שבת דרבנן. ומי שקיבל שבת לפני השקיעה – נחשב הזמן שמשעת קבלתו ועד השקיעה כבין השמשות, ומותר באיסורי שבת דרבנן על פי הנ"ל. אולם, ציבור שקיבלו עליהם שבת אסורים בכל איסורי שבת דרבנן, ואף לצורך שבת או לצורך מצוה; למעֵט אמירה לגוי, שמותרת עד הזמן שרוב ישראל מקבלים שבת, ואז מותרת רק באופן המותר בבין השמשות (ראה שו"ע לעיל, א). [שו"ע רסא, ד, ומשנ"ב כח; ביאורי ומוספים דרשו, 35 37 ו־40]
מה ההבדל בין קבלת 'תוספת שבת' לקבלת 'קדושת שבת'?
בהמשך לאמוּר: יש אומרים שאם היחיד מקבל על עצמו 'תוספת שבת', אכן דינו כ'בין השמשות', אבל אם מקבל עצמו 'קדושת שבת', אסור בכל איסורי שבת דרבנן, כיון שקיבל על עצמו קדושת שבת ממש; ומסיבה זו חמוּרה קבלת שבת של הציבור, כנ"ל – כיון שהיא קבלת קדושת שבת ממש. ויש אומרים שלעולם אין קבלת תוספת שבת מבעוד יום חמוּרה יותר מבין השמשות, בין של יחיד ובין של ציבור, כיון שלא היה בדעתם לקבל תוספת שבת בחומרא היתֵרה על בין השמשות; ובאופן שספק אם כבר היה פלג המנחה בשעה שקיבלו הציבור את השבת – ניתן להקל. [ביה"ל רסא, ד, ד"ה אין; ביאורים ומוספים דרשו, 38]
מהי המשמעות ההלכתית של הפיוט 'לכה דודי'?
קבלת שבת של ציבור הנ"ל, היא על ידי אמירת הפיוט 'לכה דודי', או "מזמור שיר ליום השבת", שמזכירים בהם את השבת, או "ברכו" של ערבית של ליל שבת – במקומות שמתפללים לפני צאת הכוכבים – כיון שבאמירות אלו פורשים הציבור מעשיית מלאכה, ונחשב שמקבלים שבת בפירוש. (ופעמים שהיחיד נמשך אחרי הציבור בעל כרחו, הגם שלא קיבל שבת עם הציבור, ראה שו"ע רסג, יב). וקבלת השבת באמירת הפיוט 'לכה דודי' – היא במילים "בואי כלה" שבסופו; ובמקומות שנוהגים שאָבֵל נכנס לבית הכנסת בין 'לכה דודי' לאמירת "מזמור שיר ליום השבת" ומנחמים אותו – מוכיח הדבר שאין בכוונתם לקבל שבת עד אמירת 'מזמור שיר'. [שו"ע רסא, ד, ומשנ"ב לא; ביאורים ומוספים דרשו, 39]