מספר המג"ש הרה"ג ר' אשר קובלסקי שליט"א: ב'מוסד לביטוח לאומי', גוף ממשלתי המוכר לכולנו, מקובל הנוהג כי אם זכה אדם והגיע לגיל מאה, הוא זוכה לביקור מנהל הביטוח הלאומי המבקש לעמוד על צרכיו וחייו. כך היה גם בהגיע מרן פוסק הדור, הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצוק"ל לגיל מאה, כאשר מנכ"ל הביטוח הלאומי, מר ברוך מרום, עלה לביקור בביתו.
לאחר הפגישה הממושכת, סיפר מר מרום להרה"ג ר' אליעזר יוטקובסקי שליט"א, יו"ר ארגון 'אנחנו וצאצאינו' על תוכנה, כי שאל את הגר"ש וואזנר את השאלה המתבקשת – במה הארכת ימים? כיצד זוכים להגיע לגיל מאה בצלילות הדעת ובבריאות הגוף?
השיב מרן ה'שבט הלוי' בסיפור: מעשה שהיה בגן החיות, כאשר האריה מלך החיות אכל דבר מה בעל ריח לא נעים, ופיו ושיניו וכל רעמתו הפכו לנושאי הריח הדוחה והמצחין. לא יכול היה האריה לשאת בכך, וביקש לברר אם אמנם מקור הריח הוא מפיו.
קרא החמור אל האריה והתבקש להריח את פיו. 'אכן כן', העווה החמור את פניו בזעף, 'סירחון רב עולה מפיך, אדוני האריה, אי אפשר לעמוד בו!'… עודו מדבר וחמת האריה עלתה בו – הייתכן לדבר בצורה ראויה ומכובדת? מיד טרף את החמור ולא הותיר ממנו אלא גל עצמות…
מיד אחריו, נקרא הכבש אל האריה והתבקש להריח אף הוא. התחכם הכבש בראותו את עצמות החמור מתגוללות, הריח ואמר: 'אדוני המלך, מפיך עולה ריח ניחוח ערב ממש! ריח של בושם משובח ונפלא', התפייט הכבש… 'שקרן!' שאג האריה וטרף גם את הכבש. וכי הוא חושב שנסתרה בינת המלך? כיצד הוא מעז לשקר במצח נחושה ולדווח על הסירחון הנורא כריח ערב ונעים?
והנה, נקרא עתה השועל, הפיקח שבחיות, והתבקש להריח את פי המלך. הבין השועל את מה שלא הבינו החמור והכבש, והשיב בהתנצלות: אדוני המלך, התקררתי והאף שלי סתום, אינני יכול להריח…'
אמר הגר"ש וואזנר למנכ"ל הביטוח הלאומי: "אתה שואל במה הארכתי ימים? הבה ואומר לך: כבר שבעים שנה שאני רב בבני ברק, וכשנקרו לפניי מחלוקות בלא מעט הזדמנויות, מכל סוג ומין, אמרתי שאני לא מבין בזה ובחרתי לשתוק ולא לדבר… כי במחלוקת, לא משנה באיזה צד תימצא, גם החמור הצודק וגם הכבש החכם משלמים את המחיר; עדיף להיות השועל, זה שהאף שלו סתום ואינו מסוגל להריח, ולהאריך ימים בטוב ובנעימים…"
"זה היה סוד אריכות הימים של מרן הגר"ש ואזנר זצוק"ל", מסיים הגר"א קובלסקי את הסיפור המדהים, ומסכם כי אולי זהו המסר הטמון במילים 'מי האיש החפץ חיים – נצור לשונך מרע'. "אריכות ימים היא שאיפה כמוסה, הרי כל אשר לאיש יתן בעדה! סגולות שונות, דרישה ברופאים, פעילות גופנית – מה לא עושים כדי להאריך את ימינו בטוב ושנותנו בנעימים? מבטיח לנו דוד המלך: אתה חפץ בחיים? קח את הכלי ביד – נצור לשונך מרע. אם תשמור את לשונך מלדבר רע, תזכה לחיים!".
(הרב יוסף מאיר האס, 'המבשר תורני' – אלול ע"ט)