"אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים" (כ"ו י"ג)
פעם דברתי עם שופט בלשכתו אודות בעל תשובה שהיה באמצע דיון משפטי. שאלתי את השופט: "אתה חפשי?" כשהשיב בחיוב, אמרתי לו: "מי נתן לך חופש? אתה יודע שאתה פעם היית עבד ופדו אותך על תנאי. מי שהוציא אותך מעבדות, הוציא אותך על תנאי, שתהיה עבד שלו. מי הרשה לך לעשות מה שבא לך? 'כי לי בני ישראל עבדים', ולא עבדים לעבדים"…
השופט שמע את הדברים ואמר לי: "אל תדבר אתי מדי הרבה, עוד מעט אחזור בתשובה. אעשה מה שאתה רוצה, רק אל תחזיר אותי בתשובה"…
אין מושג כזה 'חילוני'. 'חילוני' זה מלשון חולין, ואלו יהודי הוא קדוש, ואי אפשר לחלן אותו, כי יהודי נולד קדוש ויישאר תמיד קדוש!
אין גם מושג 'חופשי'. וכי מי נתן לו חופש? "במתים חופשי" (תהלים פח, ו), רק כשהאדם נפטר, הוא הופך להיות חופשי מקיום מצוות. אז אם הוא לא חילוני ולא חופשי – מה הוא כן?
מי שעובד באופן סדרתי על חוקי תנועה, הוא עברין תנועה. ומי שעובר באפן סדיר על חוקי התורה, הוא עברין תורה! אם במקום לקרא להם 'חופשיים או 'חילוניים', נכנה אותם בעיתונות החרדית בתארם האמתי ונכתב: "עברייני התורה אמרו כך"… 'עברייני התורה עשו כך"… התגובה לא תהיה נעימה, אבל זאת המציאות. לפי התורה הוא עברין. הוא עובר על חוקי התורה, הוא מחלל שבת, הוא עובר על איסורי עריות, הוא עובר על חייבי כרתות, הוא עברין. כשהעיניים תפתחנה בקרוב, אנשים יבינו איפה הם נמצאים בעולם. הם יבינו באיזה מצב הם נמצאים, היהירות שלהם תתפוגג, והם יחזרו בתשובה.
כל עובר עבירה מסתובב עם אף בעננים, אבל האמת שעליו לחוש בושה וכלימה. האם אתה לא יכול להתאפק? כל דבר שבא לך אתה עושה?!… אם יש לך איזשהו פיתוי לגנוב באין רואים, אתה גונב. חלשלוש, מסכן, חסר שליטה עצמית ובלי בלמים. האם קדילק בלי בלמים שווה משהו?!
בני אדם חושבים, שלחזור בתשובה זה לשמור שבת וכשרות, ולהניח תפלין, אבל צריך גם בין אדם לחברו!
אם בן אדם נראה כישר, הגון, נדיב ונפלא, אבל אין אצלו 'בין אדם למקום' – אין בו כלום. וכך גם אם אדם לא מקים מצוות ש'בין אדם למקום', למה אין לו 'בין אדם לחברו'? משום שהוא לא יודע מי בעל הבית, ולכן הוא לא שומר את התורה שלו. ולכן ה'בין אדם לחברו' לא אמיתי, אלא רק הרגל או אינטרס.
אין 'בין אדם לחברו' בלי 'בין אדם למקום', ואין 'בין אדם למקום' בלי 'בין אדם לחברו'. לכן מיד אחר מתן תורה – אחרי פרשת יתרו – נאמר: "אלה המשפטים אשר תשים לפניהם".
גם שחקן הכדורגל הכי מוצלח בעולם, אם לא יראה במשך שנה את המגרש, אינו שווה מאומה. המגרש שלנו זה התורה, והמצוות הן האימונים. אם אנחנו לא נשמור את התורה, ולא נתאמן ב"אשר קדשנו במצוותיו וצוונו", אנחנו לא שווים כלום.
יהודי שלא מקיים מצוות הוא שחקן שנמצא על המגרש, ויש לו פוטנציאל, אבל מה הוא שווה בלי שמירת המצוות?! מה שעושה אותו בן אדם, מה שעושה אותו בן לעם הנבחר, זה "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". זה 'בין אדם למקום', ו'בין אדם לחברו'. ומי שמחליט "המצווה הזאת לא בשבילי"… חשוב כאלו לא שומר כלום, וזה סימן, שגם מה שהוא כן שומר, הוא שומר מפני שכך הוא החליט, ולא מפאת שזה רצון ה'. וכי תתכן מציאות של עבד האומר לאדונו: "אני מוכן להיות העבד שלך, אבל יש דברים שלגביהם אני לא מוכן לשמע בקולך"?!
עבד הוא מי שמציית באופן מחלט לכל מצוות אדונו, ובדומה לכך על עבד ה' לציית לכל מצוות ה' יתברך.
פעם אחת ניגש אלי אדם אחד, והציג את עצמו: "אני מראשי המנהיגים של התנועה הקונסרבטיבית"…
"ובמה אתה יהודי", שאלתי אותו.
"אני לא גונב, אני לא רוצח, אני לא משקר", השיב.
"גם הגוי יכול לומר את אותם הדברים בדיוק", אמרתי לו . "בדברים אלו אינך מבטא את יהדותך".
"וכיצד מבטאים את היהדות, לדעתך"? שאל אותי.
"אשאל אותך שאלה, ותענה לי בצורה אוביקטיבית וכנה. לבעל בית חרושת יש שני פועלים. הפועל הראשון עושה שבעים וחמשה אחוז מהעבודה… כל דבר שהוא עושה – בעל הבית צריך להמשיך לעבוד אחריו, ולהשלים את עשרים וחמשה האחוזים הנותרים. לעומתו, השני עושה תשעים וחמשה אחוז מהעבודה. לאחר שעשה משהו – בעל הבית כמעט ולא צריך לעשות כלום. העבודה כמעט מושלמת, חסרים בה 'פינישים' קטנים.
בעל הבית נגש לפועל הראשון ושאל אותו: 'למה אינך עושה את העבודה מאה אחוז? יש לך משג כמה אני צריך לעבוד עוד אחריך?"
'אדוני בעל הבית!' השיב הפועל, 'אתה זוכר שכשהתקבלתי לעבודה הייתי מסוגל לעשות רק חמישים אחוז. לאט לאט השקעתי, התקדמתי, למדתי, וכעת אני אוחז בשבעים וחמשה אחוז. השאיפה שלי היא להגיע למאה אחוז, ואם תתן לי את הצ'אנס, ולא תפטר אותי – בעזרת ה' אגיע אל היעד המבוקש'.
בעל הבית נגש לפועל השני, ושאל גם אותו: 'למה אינך עושה את העבודה במאת האחוזים? בכל פעם עלי להשלים את השאריות האחרונות שהשארת. אינך יכול להשלים לגמרי את העבודה?'.
'אני יכול אבל לא בא לי. גם תשעים וחמשה אחוז זה מצוין. תראה את הפועל השני שאפילו לא מתקרב למה שאני עושה".
"ועכשיו ענה לי בכנות" – פניתי אל אותו יהודי קונסרבטיבי – "איזה פועל מן השנים היית מחזיק?"
"את הראשון".
"מדוע, הרי הוא עושה רק שבעים ןחמשה אחוז? לבעל הבית נשארת המון עבודה אחריו! איפה החוש הפיננסי שלך? להעדיף שבעים וחמשה אחוזים על פני תשעים וחמשה?!".
"הכל טוב ויפה", השיב. "אבל הפועל השני אמר לבעל הבית, במילים אחרות: 'אתה לא בעל הבית! אני בעל הבית! אני אעשה מה שבא לי'"…
"ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר", אמרתי לו, "אתם בתנועה שלכם עושים מהתורה רק מה שבא לכם, רק מה שנח לכם ומתאים לכם, ולא עושים את מה שלא נח לכם. 'מתאים לכם' לא לשקר, לא לרצוח, לא לגנוב – מקיימים. לא מתאים לכם מצוות אחרות – לא מקיימים. במילים אחרות, הקדוש ברוך הוא לא בעל הבית, אתם בעל הבית!
בעל הבית הוא רק מי שעושים את הוראותיו במדויק, בין אם זה 'מסתדר' לי ובין אם זה לא כל כך מסתדר… אם אתם 'בוחרים' לקים רק מה שנח לכם, אות וסימן מובהק הוא כי גם מה שאתם כן מקימים, זה לא משום שהקדוש ברוך הוא צווה והוא 'בעל הבית', אלא מכיוון שכך בא לכם"…
ה"אור החיים" הקדוש כותב על הפסוק: "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור" (שמות כ, א): "עוד ירצה, באמרו את כל הדברים, לומר כי אין חפץ במקבל תורה אלא אם יקבל כל התורה, וכל המקבל עליו תורה, חוץ ממצווה אחת, אין לו תורה".
אם אדם ישמור שש מאות ושתים עשרה מצוות הרי שאין לו אפילו מצוה אחת! הוא מפסיד את כל הסגולות של "אשר קדשנו במצוותיו", משום שאין כאן 'מצוותיו'!
כעין זה אומר רבנו יונה (שערי תשובה שער ראשון, ו) על עבד שאומר לאדונו: מוכן אני לשמע הכל בקולך, חוץ מדבר אחד, שנחשב שכבר פרק מעליו עול אדוניו, וכלשונו: "כי אם אמור יאמר העבד לרבו, כל אשר תאמר אלי אעשה זולתי דבר אחד, כבר שבר עול אדוניו מעליו והישר בעיניו יעשה".
מתוך הספר: אריה שאג משפטים