"הכבוד הוא מן המכשולות היותר גדולים אשר לאדם" (מסילת ישרים פרק יא)
מעשה שהיה באסיפה שהתקיימה בירושלים בהשתתפות הגה"צ רבי לייב חסמן זצ"ל בנוגע לענין נחוץ, ונחלקו דעות המשתתפים בנושא מסוים.
נעמד רב זקן ונשוא פנים אחד ואמר: "דעו נא רבותי, הן כבר זקנתי ושבתי, והרי אני זקן כבן שבעים שנה, ולפיכך נקי אני מכל רדיפה אחר הכבוד, ודעתי כי ראוי לנהוג בענין הנידון כך וכך, ועל כן קבלו את דעתי כי היא האמת הצרופה ונקיה מכל רבב".
עמד רבי לייב חסמן על רגליו והכריז: "אני מוחה על דברי הרב הלז שאמר שזקן הוא ובטלה ממנו תאות הכבוד! מודיעני בזה, שאיש זה טועה בדבר משנה! שכן טבע האדם, שבשעה שנחלש אצלו אחד החושים, מיד יתחזק ויתאמץ כנגדו חוש אחר, לפיכך בעת רפיון התאוות, בימי הזקנה – דוקא אז מתגברת ומתאמצת הרדיפה אחר הכבוד עד למאד! ואדם שרדף אחרי הכבוד בנעוריו רק מעט, ירדוף אחריו בזקנותו הרבה".
(גיליון 'בית המדרש')