לא זכיתי להימנות בין הנבחרים בעם שנבחנו במוצאי ש"ק פ' ויגש על כל הש"ס, אבל זכיתי לשרתם בקודש. זכיתי ללוות אותם לכל אורך הדרך – במבחנים החודשיים, במבחני ה-120 דף הרבע-שנתיים, וגם בארבעה-עשר המבחנים החצי-שנתיים שנערכו להם מתחילת הש"ס.
בכל פעם כאשר אני מבקר במבחן שכזה, אני מתפעל מחדש. מהשקידה והשקיעות, ההתמדה והתמידיות, הלמידה המלומדה, היגיעה וההגעה, השינון והשנינות, העמל וההתעלמות, הסיפוק וההסתפקות…
במבחן האחרון ניגשתי לאחד ממכריי בעת שענה על המבחן, ודרשתי בשלומו. "מטיילים בש"ס" – הוא ענה לי בפשטות ובענווה מיוחדת. ואכן פניו קרנו מאושר, משל היה הוא באמת בטיול המהנה ביותר עלי אדמות. ולרגע חשבתי שאכן אלו הם הטיולים של נבחני 'קנין ש"ס'. הם הרי לא מכירים טיולים אחרים, כי בזמנים בהם עם ישראל יוצא לטיולים, בין הזמנים וחגים – הם עמלים ושוקדים על התורה הקדושה, ועם כל זאת – ויותר נכון: בגלל כל זאת – הם המאושרים בתבל…
כתרה של תורה המוענק לחתני 'קנין ש"ס', לא מוענק להם בלבד. כל בני משפחתם זכאים לחבוש את כתר התורה על ראשם, כי הם שותפים מלאים ביגיעתו ובהתמדתו של אביהם. לא תיתכן שקיעות כזו בלימוד ומסירות כל הישות למען ידיעת הש"ס, מבלי שהמשפחה 'תתרום' את אביהם למשימה…
הם מורידים ממנו כל עול, פוטרים אותו לחלוטין מענייני הבית השוטפים, והם כמלאכים האומרים לו גדל, והוא לעומתם עונה להם בעמלו: "שלי, שלכם הוא".
בעת האחרונה, בהכנות לקראת סיום הש"ס, עלה בידי לשוחח עם בני הבית של כמה מחתני 'קנין ש"ס'. כולם כאחד דיברו על תכנית 'קנין ש"ס' ועל השתתפותו של האב בה, כעל חוויה משפחתית שכל המשפחה שותפה בה. "אנחנו ב'קנין ש"ס'"… כי לימוד התורה בשקיעות שכזו מכריח סדר יום שונה, המשנה את כל הבית.
רבים מהם דיברו על השאיפה והאתגר שזה נותן לילדים, גם הם רוצים לדעת ש"ס. חלקם ציינו שילדיהם בגיל צעיר מאוד כבר החלו ללמוד את הש"ס, כי גם הם רוצים להיות כמו אבא…
כל זה קורה, כי האבא מקרין אושר ושמחה בלימוד התורה בכלל ובידיעת הש"ס בפרט. לו היה זה עול ומתח עבורו, להבדיל אלף אלפי הבדלות כמבחן בענייני חולין, לא היתה המשפחה שותפה כל כך, והילדים לא היו שואפים להעמיס גם על עצמם עול שכזה.
שמחת התורה ואושר עמליה, מדביקים ומגייסים את כל בני הבית והופכים אותם לשותפים מלאים במשימה הקדושה.
חילך לאורייתא חתן קנין ש"ס! יישר כח לכם בני משפחתו! ולכו בעקבותיו בניו וכל רואיו…