סיפר הגר"א מן: סיפר לי בעל המעשה הרב פנט: למדתי בישיבת פוניבז', בחור לוה ממני כסף, שבשעתו היה סכום גדול, ולא החזיר. תבעתי, ולא השיב. אבי היה מיודד עם אביו, ותבע את אביו ולא החזיר. מאז שתבעתי פעם אחרונה חלפו 20 שנה, ובינתיים הלווה התחתן ומסתמא שכח הכל. והנה לפתע אני מקבל מכתב כדלהלן:
"בס"ד, יום ג' שנכפל בו כ"ט לפ' 'ועשה חסד עם אדוני וגו'. לידידי מנוער נכבדי ומכובדי הר"ר משה שליט"א. בוודאי הנך מתפלא לקבל ממני מכתב לאחר שלא התראינו שנים כה רבות וממושכות… בוודאי ידוע לך כי מו"ר אבי זצ"ל נפטר למעלה מ-6 שנים, והנה השנה בליל יום הכפורים הופיע אבי בחלומי וכך אמר לי (למיטב זכרוני): 'מחר בתפילת נעילה בעת שתתפלל שמו"ע, וכאשר תגיע ל'למען נחדל מעשק ידינו', קבל על עצמך לאחר יום הכיפורים להיות בקשר עם משה פנט, ולברר עמו שמא אתה חייב לו איזה כסף שלווית ממנו, בעת שלמדתם יחד בפוניבז' ולא החזרת לו'.
"מיד לאחר מכן התעוררתי. חלום זה זכור לי בברור. הרהרתי והרהרתי אך לא נזכרתי מענין חוב לך. ואתה יודע איך טבעם של הבריות, שמרוצת החיים וחיי יום יום משכיחות מהם עניינים מסוג זה. אך מה שקרה עוד, שלפני יומיים שוב חזר מו"ר אבי זצ"ל בחלומי, וגער בי למה לא פניתי אליך, כי חשוב הדבר ואל לי להזניחו. לכן אבקש ממך ידידי מנוער, לשחזר ולנסות להיזכר שמא אכן נשארתי חייב לך כסף ולא החזרתי לך. ואם אכן הדבר יש לראות איך אוכל להחזיר לך מבלי שתפסיד לאחר זמן כה רב. ואם זכרונך בגד בך (כמו בי) ואינך זוכר, אבקש ממך שתמחל לי בלב שלם, שלא יהא בלבך שום קפידה עלי ח"ו. מתוך החלום הנ"ל אני יוצא מתוך הנחה שכנראה בכל זאת משהו היה, והדבר אינו בכי מה, ולכן אני משאיר לשיקולך ולשיפוטך מה לעשות בנדון, וכל שתחליט מקובל עלי. בברכה ובהוקרה…".
הראיתי את צילום המכתב לרבנו הגרח"ק ושאלתיו: חלפו 20 שנה (מההלוואה) ושש שנים מהפטירה, מדוע בא רק עכשיו? אמר מרן הגרח"ק: "זו ראיה שרק אז נגמר דינו, ובאותה שעה אחרי שנוקה, היתה לו זכות לבוא לעזרת בנו; או, שגם אביו היה אשם בחינוך בנו שלא החזיר, ורק אז הגיע הזמן לנקות החטא הזה גם כן. ומי יודע חשבונות הנעשים שם".
– לכאורה כבר אחרי כמה חודשים יצא נקי מעברותיו?
"זה יתכן, אם הוא תלמיד חכם, אבל מ"מ צריך זכות שנתנו לו לבוא. למי יש את הזכות הזו? למי שנזהר כל ימיו בממון חברו".
שאלתי גם פ"ק דמרן הגראי"ל למה לקח ו' שנים? והשיב: "יש פעמים אדם עושה דבר ופירותיו לאחר זמן, אפשר שאז נוצרה לו זכות חדשה, שבזכות זו קיבל רשות".
(מתוך קובץ זכרון מיוחד למרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל מבית 'קובץ גיליונות', חנוכה תשע"ט)