"וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה" (במדבר כ"ח כ"ו)
בליל יו"ט תשמ"ו זכיתי לאכול בסעודת יום טוב של שבועות אצל מו"ח מרן שר התורה שליט"א, במהלך הסעודה, פתח ואמר, כי הנה רגילים להקשות במה שאמר דוד המלך ע"ה 'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף' מה בא לחדש כאן ומה עומק כוונתו, וכי מישהו חשב שזהב חשוב ושווה יותר מתורה? ורגילים לתרץ בזה כמה תירוצים .
וידוע התירוץ, כי הנה העשירים הזוכים לתמוך מהונם בעמלי תורה, בודאי יזכו למקום גבוה בגן עדן על ידי בני התורה, וכפי גודל הסיוע שנתנו להחזיק תורה, אבל עולם הזה אין להם… כי הנאות האמיתיות של עולם הזה יש רק למי שהוא עצמו עמל בתורה ויגע בה, הוא מרגיש הנאה שאין דומה לה בכל הנאות הגשמיות שישנם, הוא זוכה גם בזה וגם בבא. על פי זה מובן מאוד, שדוד המלך אמר טוב לי תורת פיך – אני שלומד בעצמי תורה, היא טובה לי יותר מאלו שיש להם אלפי זהב וכסף, שלהם יש רק הנאת עולם, אבל לי יש גם עולם הזה..
(שמענו מחתנו הגאון רבי דוד אפשטין שליט״א)
המגיד הרב ר' שלמה לוינשטיין שליט"א מביא בספרו 'ומתוק האור' בשם רבי חיים קנייבסקי שליט"א הערה נפלאה על גודל כחה של תורה: אדם שעושה עבירה – העבירה נכתבת מיד בשמים.
כמה מיד? ממש מיד, או שאפשר להספיק לעשות תשובה לפני שכותבים זאת בשמים?
שנינו במסכת אבות (ג', ט"ז): "החנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת". מה הכוונה "והפנקס פתוח"? פירש רבנו יונה: "להודיענו כי אין ממתינין לפתיחת הפנקס אחר שעושה החטא, אלא בגמר המעשה כבר כתוב הוא, כדי שלא יעבר רגע שלא נמנה עליו העוון ההוא. שאף על פי שהעוונות נמחלין לבעלי התשובה, נמנין אותן תחלה מיד שגמרו מלעשותן, ואחרי כן אם יחזור בתשובה מוחלין לו, כדאמרינן במדרש: אינו כמי שלא עשאו אלא עשאו ונמחל, שגדול מי שאינו עושה ממי שעושה ומוחלין לו".
אדם שעבר עברה ועשה עליה תשובה, אינו כמי שלא עשה את העברה. העברה נעשתה ונכתבה, אלא שלאחר מכן כשעושה תשובה, כותבים לידה: "עשה תשובה". ויש לכך השלכה מעשית, שכן גדול מי שלא עושה עברות, ממי שעושה ומוחלין לו עליהן.
והנה – אומר רבי חיים שליט"א – הירושלמי במסכת ראש השנה (פרק ד' הלכה ח') אומר כך: "בכל הקרבנות כתיב 'חטא' ובעצרת אין כתיב 'חטא', אמר להן הקדוש ברוך הוא: מכיון שקבלתם עליכם על תורה, מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מימיכם".
בשאר המועדים כתובה המלה "חטאת" – "ושעיר עזים אחד לחטאת" וכדומה, ואילו בשבועות, זמן מתן תורה, לא נאמר "חטאת" אלא – "שעיר עזים אחד לכפר עליכם" (במדבר כ"ח, ל'), ללמדנו שכשעם ישראל מקבלים עליהם על תורה – אין זו סתם כפרת עוונות, אלא נחשב להם "כאלו לא חטאתם מימיכם".
כלומר, אם חטא ועשה תשובה, ראשית, לתשובה יש עשרים תנאים. רבנו יונה בשערי תשובה מונה עשרים עיקרים לתשובה. אולם גם כשכבר זכה לעשות תשובה, העוון עדין נשאר כתוב ואינו נמחק לעולם. אבל אם אדם מקבל עליו עול תורה – מעלה עליו הכתוב כאלו לא חטא מימיו – העוון שוב אינו כתוב כלל!
כה גדול הוא כח התורה הקדושה!
(דברי שיח)
כל הנושאים מאד מאד חשובים
נפלא מאד, ומאד ומקורי ומוסר השכל