אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא (ויקרא כג,כז)
"היה זה בראשית ימיה של הישיבה בבאר יעקב. בנייני הישיבה לא היו עשויים מאבן אלא היו צריפים של עץ. ניצוץ קטן שהיה נופל על הצריף, היה בכוחו להבעיר צריף שלם, ומרגע שדלק צריף אחד כבר היתה השריפה מתפשטת לכל הצריפים הסמוכים.
"כך אירע פעם בליל יוה"כ. התפילה היתה בעיצומה, הקהל היה עטוף בטליתות וכל אחד היה שקוע בתפילותיו להמתיק את גזר דינו.
"לפתע נשמעו קריאות זעקה: "שריפה", הצריפים עולים באש. בני הישיבה רצו מיד לעבודת ההצלה, כל אבא חיפש מיד את בנו: "היכן הם ילדי שלי? אולי ראיתם את אברהמ'ל שלי?" כל אבא ביקש למצוא את בנו לידו.
"הבהלה היתה לנחלת הכל. הצריפים עולים באש, הרי לא ישאר זכר לישיבה והיא לא תוכל להמשיך ולהתקיים. הכל זכרו כמה טרחו להשיג את הכסף לבניית הצריפים וכמה עמל ודמים הושקעו בהם, ועתה, כשלהבות האש מלחכות את בנייני השיבה, הכל יורד לטמיון. מפי כולם נשמעה הזעקה – הישיבה בוערת.
"ומספר עד ראייה להגר"נ לסינגר שליט"א שלמד באותה תקופה בישיבה, כי על אף שהבהלה אחזה את כולם, לא כך היה אצל רבנו, אשר נשאר כדרכו עם יישוב הדעת המופלא שלו, וברגעים אלו בהם נשמעה הזעקה כי אש פרצה, קרא לתלמידו הגר"נ שליט"א ואמר לו: "הרי הלילה עלולים אנשים להיכשל בחילול יו"ט. הבה ונעבור במהירות על כל עיקרי ההלכות".
"וכך ישבו רבנו ותלמידו ועברו על ההלכות ביישוב הדעת, ולאחר מכן קם רבנו וניגש בעצמו לפקח על המלאכה.
ואמר הגר"נ שליט"א, כי הלא רבנו כבר ידע קודם לכן בע"פ היטב את כל ההלכות הנוגעות לענין, ומצד שני – הרי הישיבה בוערת ויש חשש שההיכל ישרף והישיבה תסגר חלילה. אך רבנו לא איבד את יישוב הדעת אפילו לרגע, ולמד עוד פעם את ההלכות, כי הרי יש כאן חשש חילול יו"ט, ובוודאי יותר טוב ללמוד שוב בקצרה את ההלכות, אף שהיו מונחות בראש היטב עוד קודם לכן.
(המבשר תורני)