בימים אלו, ימי ספירת העומר, בהם עלינו להתחזק בענינים שבין אדם לחברו, שמענו מחתנו של רבינו – מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל, הרה"ג ר' דוד אפשטיין שליט"א, את המעשה הבא:
היה זה לפני שלושים שנה, זמן לא רב לאחר נישואיי. באתי לבית מו"ח בליל בדיקת חמץ בשעת חצות הלילה. באותו הזמן בדיוק סיים רבינו את בדיקת החמץ, שכידוע הוא בודק את החמץ שעות ארוכות, וסיפר לנו רבינו כי קודם היה כאן יהודי אחד (ונקב בשמו) שבא לשאול שאלה, "והיות ואיני מפסיק בדיבור בזמן הבדיקה לא יכולתי לענות לו, וחוששני שאותו אחד נפגע ממני שלא עניתי לו. בבקשה, לכו חפשו אותו ופייסו אותו בשמי".
מיד ביררנו היכן גר אותו יהודי, והתברר שהוא גר ברחוב הסמוך, רחוב חידושי הרי"ם, אך לא ידענו באיזה בנין. וכך בשעת לילה מאוחרת עברנו בנין בנין, דירה דירה, עד שהגענו אליו וביקשנו סליחה בשם רבינו. ורק כששבנו והודענו לרבינו שביקשנו את סליחתו ואכן מחל, נחה דעתו.
(דברי שיח קדושים תשע"ו)