"זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ', ח')
בליל בדיקת חמץ בשנת תשמ"ח נגנב מרבנו הגרמ"י לפקוביץ זצ"ל באמצע הלילה סך של כ-10,000 דולר שהיה מוכן עבור הוצאות הדפסת מנחת יהודה – גיטין (באותן שנים לא הסכים רבנו לקחת תרומות להדפסת ספריו).
לימים כשרצה רבנו לחזק אחד מתלמידיו הקרובים לאחר שאירע לו מעשה של הפסד ממון, שח לו שהמעשה הנ"ל של כניסת הגנב לבית והפסד הממון, לא הפריע לו כלל בליל הסדר, ולא הטריד אותו, והוסיף וסיפר שבחודש שלאחר מכן נכנס הגנב פעמיים באמצע הלילה, אבל נמלט מיד כשהרגישו בו.
וסיפר רבנו כי ערך חשבון בנפשו על מה אירע הדבר, עד שהחליט שהנה ביום שב"ק אחה"צ נוהג הוא ללכת לישיבה למסור שיעור, והרבנית גם הולכת לבקר את אחותה הרבנית הרשלר ע"ה, ומכיון שלא טילטלו, היו מניחים את המפתח ליד הדלת בחלון, ולפעמים היתה מטרידה אותו מחשבה שמא איזה גנב מבחין בכך ויוכל להיכנס.
אותה מחשבה של טירדה ביום שבת קודש היתה חיסרון במנוחת השבת – הסיק רבנו בחשבון נפשו, ולכן כנגד זה נענש בגנבה מביתו!
(ויצויין כי הגה"צ רד"מ שניידר סיפר בהתפעלות בהספדו על רבנו בישיבת גרודנה, ששמע מאחד התלמידים שרבנו היה בצער גדול מכך שמעשה הגניבה הפריע לו בתפילת שחרית, וזה היה כל צערו ולא הסכום שנגנב…!)
(דובב שפתיים)