שנת תשמ"ט זכורה לרבים בשל אירועים פוליטיים כאלו ואחרים שהתרחשו בה. אין מי שזוכר אותה כשנה דרמטית בתחומים אחרים. אך ב"לוח לשנת תשמ"ט" שתלוי בגן עדן, מאירה אותה שנה ב"אור ירקות" – וזה לא שיבוש של "אור יקרות": בשנת תשמ"ט הומצא המוצר "ירק ללא חרקים" ויהודים שומרי תורה ומצוות ניצלו מאז ממיליוני ואף מיליארדי איסורים.
החל מאותה שנה חדלו החסה הכרוב והפטרוזיליה מלהיות "בשריים" וחזרו להיות פרווה; הכוסברה השמיר והברוקולי הפסיקו להכשיל את הרבים. אין מי שלא מכיר את המוצר, וכמעט אין מי שכן מכיר את הסיפור הקטן שמסתתר מאחורי אותו פיתוח. סיפר אותו הרב יואל שוורץ שליט"א – ממחוללי מהפכת כשרות הירקות – בשם אחד ממגדלי הירקות ללא תולעים בארץ ישראל.
כותב השורות זוכר כיצד ביקר בתערוכה לפיתוחים יהודיים שהתקיימה ב'בניני האומה' בירושלים. בין המוצגים שם התבוננו המבקרים במתקן שייצג את המהפכה העתידנית של ירקות ללא חרקים. התוכנית הייתה מורכבת מכמה שלבים שכללו חיטוי, הקמת חממות מתאימות ופיזור מלכודות יעילות. זה היה מלהיב, אך דלף ממנו ניחוח של אפיזודה. אף אחד שם לא האמין שבתוך שנים ספורות אכן יכבוש המוצר את צלחותיהם של מיליוני נפשות בארץ ובעולם.
בשנת תשמ"ט החלו בגידול המסחרי של הירקות, אך ככל מוצר חדש הוא התקשה לפרוץ לשוק. מעט אנשים התייחסו אליו בשימת הלב הראויה, למרות האיסורים מדאורייתא שנכרכו בירקות הרגילים – כוחו של הרגל! גם אלו שהקפידו לא להיכשל על ידי בדיקה מדוקדקת של הירקות בהתאם להוראות הרבנים, נאלצו להשקיע זמן רב וכוחות נפש לא מעטים על מנת להבטיח שהירק יהא כשר בתכלית.
באותם ימים הבחין אחד הרבנים שליט"א במוצר החדש. כרב שעוסק בכשרות קלט מיד את חשיבותו האדירה, ואת הפוטנציאל הרוחני האדיר הגלום בו. הפעולה הראשונה שעשה הרב הייתה תלישת מספר הטלפון של היצרן מעל גבי האריזה, והטמנתו בכיס. בהזדמנות הראשונה הרים אליו טלפון, הציג את עצמו כרב שעוסק בכשרות ואמר: "אני מוצא לנכון להודות לכם על מעשיכם החשובים! דעו כי זכות גדולה התגלגלה לידכם!" הוא הוסיף עוד כמה מילות שבח ובכך – פחות או יותר – הסתיימה שיחת הטלפון.
חלף זמן עד שנסגר המעגל, כלומר, עד שהגיעה לידיעת הרב מה פעלה אותה שיחת טלפון בודדת: מאחר שהשיווק לא תפס בתחילת הדרך – בעיקר בגין מוּדַעוּת נמוכה בנושא מצד הציבור – רפתה ידו של היצרן, ואילו הקשיים הוסיפו ונערמו, הן מקצועיים והן כלכליים. עוד תחלופנה כמה שנים עד שהניסיון יוכיח למגדלים מה הן שיטות הגידול המוצלחות והמהודרות ביותר, בינתיים הם מתנסים ולא זוכים לתגובות אוהדות מצד הציבור – שכאמור עדיין לא מודע לעצמת המהפך שמתרחשת בצלחתו. הקשיים הצטברו עד לכדי שבירה. ואז, בדיוק אז, הגיעה שיחת הטלפון של הרב: "אני מוצא לנכון להודות לכם על מעשיכם החשובים! דעו כי זכות גדולה התגלגלה לידכם!" וכו'.
המילים שיצאו מלב אוהב ואהוד נכנסו ללב היצרן. זריקת העידוד נמסכה באבריו והוא קיבל כוחות מחודשים להתמיד בהתמודדות. לא שהקשיים הסתיימו אז, ממש לא. אך תקופת הפיתוח התחלקה לשתיים – "לפני שיחת הטלפון" ו"אחרי שיחת הטלפון". לפני אותה שיחה לא בטח היצרן בהצלחתו. הוא השקיע, ככל המשקיעים, מתוך רצון להצליח, אך פחד הכישלון לא סר ממנו. אך החל מאותה שיחת טלפון השתכנע שההצלחה בוא תבוא. אם אותו רב שהתקשר אליו כל-כך משוכנע בנחיצות הפתרון, מסתמא קיימים עוד מאה רבנים שסבורים כמותו אך לא התקשרו, ומאחורי מאת הרבנים ניצבים אלפי ורבבות שומעי לקחם שבעזרתם תתבצע מהפכת הכשרות המבורכת.
חזון שהוכיח את עצמו – והכל בזכות אדם אחד שידע לומר את המילה הטובה ברגע הנכון. כוחה של מילה!
(איש לרעהו ויקהל תשע"ד)