הרב ישראל ליוש
אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַב נַחְמָן, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת קָדְמָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ אֶת הַתּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג כד): 'לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים', 'דֶּרֶךְ' – זוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, וְאַחַר כָּךְ 'עֵץ הַחַיִּים' – זוֹ תּוֹרָה. (ויק"ר ט ג)
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה (אבות ג יז)
שבת שלפני שבועות, יש שקוראים לה 'שבת דרך ארץ', ע"פ דברי המדרש המובאים 'דרך ארץ קדמה לתורה', כי אכן ההכנה הטובה ביותר לקבלת התורה, היא תיקון המידות.
'דרך ארץ' בלא 'תורה' – אומרת המשנה – אינו 'דרך ארץ', כי בני האדם שאינם הולכים בדרך התורה, הרי יחסי האנוש שלהם, יהיו טובים ככל שיהיו, הם רק כמוסכמות אנושיות המוכרחות בין בני אדם. התנהגותם הטובה היא מתוך צפייה שזולתם ישיב להם כגמולם. אילו יכלו להשיג את מבוקשם או את יחס חברם אליהם, בלא להיטיב עמו, ספק רב אם היו מתנהגים כלפיו באותה מידה.
יחד עם זאת, אם אין 'דרך ארץ' – מוסיפה המשנה – אין 'תורה', כי לימוד התורה איננו לימוד ככל הלימודים, רק כדי לדעת כיצד יהודי צריך להתנהג. התורה היא קדושה, והלומד אותה מתקדש בקדושתה, ונפשו מתעדנת. לימוד התורה, יש בו כדי להפוך את האדם ולהיטיב את דרכיו, אך בתנאי שהוא חפץ בזה, ולומד על מנת כן. לכן מי שהקדים ותיקן מידותיו, הרי הוא בעל 'דרך ארץ', והוא אשר יזכה בסגולת התורה.
***
בנין חדש ומפואר, בית מדרש רחב ידיים ופנימיה נאה ומסודרת, הולך ומוקם לישיבת 'גייטסהד'. כמה מתושבי השכונה הגויים התנגדו לבניית הישיבה, והם החליטו להחתים 'עצומה' הקוראת לרשויות שלא לאשר את המשך הבניה.
משום כבודו של הכומר הפרוטסטנטי שהתגורר בשכנות הישיבה, ומתוך הבנה שגם הוא מתנגד להליך הבניה, פנו אליו יוזמי העצומה וכיבדו אותו להיות ראשון החותמים. אך להפתעתם הרבה, לא זו בלבד שלא הסכים לחתום, הוא אף שכנע אותם לבטל לגמרי את יוזמת העצומה. "בכל שנות שכנותי עם הישיבה" – אמר הכומר לשכניו – "לא נתקלתי ולו פעם אחת בהתנהגות שאינה הולמת מצד תלמידי הישיבה. הם שוקדים כל העת על תלמודם, ומעולם לא הרים תלמיד את ידו על חבירו, אדרבה" – הוסיף הכומר – "הליכותיהם ראויות לציון לשבח, הלוואי ואצלנו היו הנערים מתנהגים כך….".
יוזמי העצומה הוכו בתדהמה לשמע דבריו של הכומר, והעצומה הלכה ונגוזה.
הכומר לא הסתפק בזאת, הוא אף ביקש לתרום סכום כסף רב עבור בנין הישיבה, ומפני דרכי שלום נאות ראש הישיבה לקבל את התרומה, והוא ייעד אותה לדברי החולין הנצרכים לישיבה.
***
כחומה בצורה עמד הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל על דעתו שלא למנות כמנהל מוסד רפואי בעל צביון דתי, תושב חו"ל שאינו שומר תורה ומצות, על אף היותו איש מקצוע עתיר ידע בנושא בו עסק המוסד.
רבי שלמה זלמן אף שיגר מכתב לאותו אדם בו הוא כתב: "התכבד והישאר בביתך", והכל מתוך ההבנה האמורה, שאם אין 'תורה' אזי גם ה'דרך ארץ' והמקצועיות הרבה, לא יועילו.
כעבור כמה שנים, הגיע אותו אדם מחו"ל ועלה לביתו של רבי שלמה זלמן. הם הסתגרו בחדר ושוחחו. כשיצאו, ליווה אותו הגרש"ז בכבוד גדול, וירד עמו את כל מדרגות ביתו עד למכוניתו.
"מדוע זכה האיש לכבוד כה רב?" – תמהו בני ביתו – "הרי לחמת נגד מינויו ללא פשרות!"
"אמת"- הסביר הרב – "סבור אני שאיננו מתאים לנהל מוסד בעל אופי דתי, אבל אין לי כל מלחמה אישית נגדו! מגיע לו כבוד באשר הוא!"
זוהי 'דרך ארץ' שקדמה לתורה, וזוהי 'דרך ארץ' שנלמדת מהתורה!