סיפר הגאון רבי אליקים שלזינגר בספרו 'בית אבא': "הייתי רגיל אצל האדמו"ר מוהר"א מבעלזא זצ"ל, בהיותו שכן לבית אבא. כשנכנסו אליו, היו צריכים להציג את עצמם, וההיכר שלי היה שאמרתי שהנני נכד ר' יעקב רוזנהיים. וכל פעם ששמע את שם זקני, קם מכסאו לכבוד הזכרת שמו, והדבר היה פלא אצלי.
עד שסיפר לי אחד מזקני החסידים סיבת הדבר, כי האדמו"ר מבעלזא – או רבי אהרן או אביו רבי יששכר דב זצ"ל – היה פעם לנופש קיץ בעיירה ליד פרנקפורט, ובערב שבת חזון זקני זצ"ל ביקר אותו ואמר לו שיש לו שאלה המעיקה על לבו, והיא, שכל שנה מעיק על לבו איך אפשר לקיים 'עונג שבת' בשבת חזון, כשהלב מלא צער על חורבן בית המקדש.
האדמו"ר נתפעל מאד שעסקן פרנקפורטאי זה, אין לו רק דאגה זו, ומאז כל פעם שמזכירים לפניו את שם זקני הוא מפליגו בכבוד.