יום ראשון כ"א בתשרי תש"פ
בית בדוק מחמץ שגוי נכנס לתוכו עם חמץ – האם צריך לבודקו שנית?
בית שנבדק מחמץ כדין, ולאחר הבדיקה נמצא בו חמץ – אין צורך לבודקו שנית. וכמו כן, אם אדם מבוגר נכנס אל הבית כשחמץ בידו, ולא ידוע בוודאות שהוציא את החמץ מהבית, אין צורך לבדוק את הבית שנית, כיון שאדם מבוגר דרכו לאכול את החמץ, או להחזירו למקומו, ולא סביר שהניחו במקום נסתר בבית. ודין זה, הוא אף במקרה שהמבוגר שנכנס עם החמץ אל הבית הוא גוי.
אולם, אם ילד נכנס לאחד מחדרי הבית וחמץ בידו, צריך לשוב ולבדוק את החדר שהילד נכנס לתוכו, כיון שילד עלול להטמין את החמץ בחדר; אך אין צורך לבדוק חדרים אחרים בבית, למרות שהם פתוחים לחדר זה.
[שו"ע תלח, א, ומשנ"ב ד, ה ו־יא]
בית בדוק שילד נכנס לתוכו עם חמץ ונמצאו פירורים על הרצפה – האם צריך לבודקו שנית?
בהמשך לאמוּר: אם לאחר שהילד נכנס עם החמץ לחדר, נמצאו בחדר פירורי חמץ – הואיל ודרכו של ילד לאכול את החמץ שבידו, יש להניח שאלו הם פירורים שנותרו לאחר שאכל את החמץ, ואין צורך לבדוק את החדר שנית.
ברם, אין להקל בכך אלא כאשר כבר 'ביטל' את כל החמץ שברשותו, שאז חובת הבדיקה היא רק מדרבנן, וניתן להקל על סמך ההנחה הנ"ל. אולם, אם לא ביטל את החמץ לפני פסח, (למרות שחובה לעשות כן), והילד נכנס לחדר לאחר תחילת זמן איסור חמץ בערב פסח, וכל שכן בפסח עצמו, שאז כבר לא ניתן לבטלו, ואין לו תקנה אלא בביעור בפועל – צריך לשוב ולבדוק את החדר, כיון שבאופן זה חובת הבדיקה היא מדאורייתא, ולא ניתן להקל על סמך ההנחה הנ"ל.
[שו"ע תלח, א, ומשנ"ב ז ו־יא]
ילד הכניס חמץ לחדר ולאחר מכן אומר שהוציאוֹ משם – האם ניתן לסמוך עליו?
בהמשך לאמוּר: אף במקרה שלא ביטל את החמץ שברשותו, אם מצא בחדר את כל החמץ שהילד הכניס, דהיינו שמזהה כי מדובר בחמץ שהילד הכניס, ובמלוא הכמוּת שאותה הכניס הילד – בין אם מצא את החמץ בשלימותו, ובין אם מצאו כשהוא מפורר – אין צורך לבדוק את כל החדר.
וכמו כן, אם מדובר בילד הגיע לגיל 'חינוך', והוא אומר שלא הותיר את החמץ בחדר – הריהו נאמן על כך, ואין צורך לבדוק את החדר שנית; שהרי ילד בגיל כזה נאמן לומר אף שבדק את החדר כדין, ואם כי לכתחילה אין לסמוך על בדיקתו של ילד, בדיעבד אין צורך לבדוק את החדר שנית; וכל שכן שהילד נאמן לומר כי לא הותיר חמץ בחדר.
[משנ"ב תלח, ב ו־ז; ביאורים ומוספים דרשו, 2; משנ"ב תלז, יח]