יעקב א. לוסטיגמן
השולחנות ערוכים כיד המלך. חלות, דגים, סלטים ושתיה קרה ותוססת. סביב השולחן ישובים יהודים מכל הסוגים והמינים. חסידים שרגליהם נתונות בגרביים לבנות – ארוכות, ליטאים שעניבתם המהודרת מסודרת בקפידה על גבי חולצת השבת הבוהקת, ספרדים שמסלסלים את ה'בקשות' בנעימה, ומלמדים את אחיהם האשכנזים פרק במסורת העשירה של יהדות המזרח, וחובשי כיפה סרוגה שמשתלבים גם הם בתוך האווירה המשפחתית, כאילו נולדו אל תוך הקהילה המגוונת הזאת והכירו אותה מאז ומעולם.
בין לבין יושבים גם ילדים בפיג'מה מעוטרת, הצמידים המתנוססים על פרק כף ידם מזכירים לכולם שבעצם הם נמצאים בקמפוס הענק של בית החולים 'קפלן' ברחובות. הקישוטים המשתלשלים מהסכך הצהבהב מזכירים להם ששבת מיוחדת היא השבת – שבת חול המועד סוכות. הסוכה נבנתה על ידי המוהל הוותיק הרה"ח אליהו ירט, שהקים לפני עשרות שנים את המלונית המיוחדת לשומרי השבת הפוקדים את בית החולים. כאן מציעים להם מיטות ללינת הלילה, כמו גם סעודות שבת וחג ערוכות כיד המלך, עם תוספת של סלי מזון מיוחדים, ומנות ארוזות ועשירות לכבוד השבת והחג, אותם מפזר הרב ירט בכל מחלקות בית החולים, במיוחד עבור המלווים הנדרשים לשבת על ידי החולה גם במהלך הסעודות, ואינם יכולים להגיע אל המלונית ולסעוד בה את סעודות השבת.
בפתח הסוכה עומד יהודי כבן 65, ומתבונן בנעשה בסקרנות לא מוסתרת. היושבים לצד השולחן אינם מהססים להזמין אותו: "יש מקום גם עבורך", הם אומרים ברוחב לב וממהרים להניח צלחת ועליה שתי לחמניות ל'לחם משנה'. "בוא תעשה קידוש". האיש נבוך מעט. בלא אומר ודברים הוא מצביע על ראשו המקריח, ומעורר את תשומת לבם לכך שהוא אינו חובש כיפה. גם לבעיה הזאת מוצאים פתרון וכעבור זמן קצר הוא כבר יושב על יד השולחן, כשכיפה מעטרת את ראשו.
הזמירות נישאות ברמה, דברי תורה נאמרים במגוון סגנונות ורעיונות. עיון קל במצוות החג לצד ווארט חסידי המחמם את הלב, עושים את העבודה והאווירה הופכת שמחה יותר ויותר. הסעודה מתקרבת אל סיומה, מברכים ברכת המזון ועומדים לקום ולהתפזר למחלקות השונות של בית החולים. חלק מהסועדים יעשו את הלילה כאן, בביתן שומרי השבת, שבסמוך לו נבנתה הסוכה רחבת הידיים. אחרים יעבירו את הלילה בסמוך למיטתו של הילד המאושפז, כדין חולים ומשמשיהם הפטורים מן הסוכה.
רגע לפני שהם מתפזרים, מבקש מיודענו לשאת דברים קצרים: "כולכם דיברתם, אמרתם דברי תורה ואני שתקתי. אבל עכשיו אני רוצה גם לומר לכם משהו". הם מטים אוזן והוא מספר להם את סיפורו: "אני יהודי בן 65. נולדתי וגדלתי בקיבוץ השוכן בקרבת מקום. חיי מלאים היו באתגרים וטיולים מעניינים. אני אדם סקרן שאוהב חידושים, וכבר שנים רבות שאני מקפיד לצאת לטיולים בכל רחבי העולם. איפה לא הייתי? בכל מקום!
"אבל יש מקום אחד שבו לא הייתי מימי… עד הערב הנפלא הזה, מעודי לא הייתי בסוכה!
"אני תוהה רק מדוע לקחו לי שנים רבות כל כך, למה הלכתי רחוק רחוק לפקוד בתי עבודה זרה בהודו ובנפאל, מדוע העדפתי להתבונן במפלים מרהיבים באמריקה ובאירופה, בהרים מושלגים ברוסיה ובשוויץ, לפני שהלכתי לעיר הסמוכה לביתי, כדי לראות סוכה מבפנים? אני שמח שנזדמן לי להיות כאן בבית החולים, כדי שאזכה לבקר בסוכה".
היהודי מ-קפלן
נהנתי מהמעשה שסיפר יענקי לוסטיגמן .
נהנתי מהתוכן ומצורת ההגשה.
יישר כח