"סיפורי מצבות הוא תחום מרתק, לעתים מילה אחת במצבה טומנת בחובה סיפור שלם, עולם ומלואו שבקשו להנציח לדורות", אומר הרב טיקוצקי. "במקרים רבים מדובר בעבודת מחקר חובקת יבשות ומדינות, כשיש להסתייע לא פעם בחוקרים ואנשי שם בתחום, שמסייעים בפתרון המצבות ופענוח הסיפור הטמון מאחוריהן. המדור משתדל להביא תמיד את תמונת המצבה המדוברת, כאשר כדי לאתר תמונה של מצבה נדרשת לא פעם עבודת נמלים, במיוחד כשמדובר במצבה שכבר אינה קיימת כיום ונהרסה במהלך השנים".
במשך השנים העלה המדור 'עדה המצבה הזאת', המופיע מדי שבוע בגב הגיליון התורני של 'המבשר', סיפורן של כמה מצבות צדיקים לא ידועות, ותרם לחידוש העלייה וההשתטחות עליהן. לפני שבע שנים, כשהחל המדור להתפרסם, היו רבים ששאלו ופקפקו אם יש מספיק חומר למדור כזה, כמה זמן זה יחזיק מעמד? היום כשהמדור נכנס לשנתו השביעית, והספיק להפוך לאחד המדורים יקרי הערך בעיתונות התורנית, זו התשובה הטובה ביותר לשאלה. המדור הביא במהלך השנים את סיפוריהן המיוחדים של מצבות גדולי ישראל מכל החוגים והעדות, מווילנא ועד מעז'יבוז', גדולי ספרד כמו גאוני ופוסקי מרוקו וטוניס, מאורי התורה והמוסר כמו ענקי החסידות.
נביא כאן כמה 'סיפורי מצבות' מעניינים מהמדור:
- "טבת ארמלתא"
במערת קבורה שנתגלתה בשנים האחרונות בבית החיים העתיק בעיה"ק צפת, בסמוך לקברו של ה"בית יוסף" ושאר צדיקי עולם, נמצאה מצבה עליה מופיע הכיתוב: "ר' חיים כהן צדק נכד רבותינו הש"ך ובעל פנים מאירות, נפטר כ"ח טבת ארמלתא שנת תקצ"א לפ"ק". זוהי מצבתו של אחד מגדולי הדור הנודעים בשעתו, הלא הוא הגאון הגדול רבי חיים ב"ר פרץ הכהן אב"ד פינסק, שעלה ארצה בערוב ימיו, והיה ממנהיגי היישוב היהודי בצפת ומחוצה לה. נוסח המצבה אופייני לאותה תקופה, אולם המילה 'ארמלתא' שנלוותה במפתיע לשם החודש, טבת, דורשת הסבר. מסתבר כי מילה בודדת זו טומנת בחובה מעשה שלם, אותו מגולל הגאון רבי ישראל משקלוב, בעל 'פאת השולחן', במכתב תנחומים ששלח לאחר הפטירה לבנו של רבי חיים, שהתגורר בווילנא.
קודם פטירתו ציווה רבי חיים הכהן, כי בעת הטהרה יטבילו את גופו בבור המים שהיה בחצרו. דא עקא שאותה שנה הייתה שנת בצורת כבדה, השמיים הקדירו פניהם כנחושת וכל המעיינות בעיר יבשו. כשבאו אנשי החברא קדישא לקיים את בקשת הנפטר, מצאו את הבור שבחצר יבש ללא טיפת מים.
עמד הגאון רבי ישראל משקלוב וביקש מחילה מידידו הנפטר על שבקשתו לא התמלאה. בתוך כך הוחלט כי לכבודו של הנפטר ידחו את הקבורה למחרת, כדי להספידו כראוי לו ברוב עם. והנה בעיצומו של אותו לילה נפתחו פתאום ארובות השמים וגשם עז ניתך ארצה, תוך זמן קצר הוצפו כל המעיינות והבורות במים חיים. למחרת כבר ניתן היה לטבול את הנפטר בבור המים שבחצרו כצוואתו. יהודי צפת הנציחו על גבי המצבה במרומז את כל המאורע המופלא במילים 'טבת ארמלתא', כלומר שנסתלק בחודש טבת שהייתה בו עצירת גשמים, זאת על פי דברי הגמרא (תענית ו', ב): 'אמר רבי יהודה טבא לשתא דטבת ארמלתא' (=סימן טוב הוא לשנה שבה האדמה יבשה ממי הגשמים בחודש טבת, שאז הדרכים אינן משובשות מהבוץ והרפש).
- מעשה עתיק שנחקק לדורות ב"פנקס החברא קדישא" של העיר קראקא:
בימיו של רבינו הגאון רבי יואל סירקיש זצ"ל – הב"ח, נהרג בעיר קראקא בחור יהודי פשוט בשם יוסיל'י, שהיה נושא ונותן עם הסוחרים הגויים, ולא נודע מי הרגו. באותם ימים נהוג היה לקבור כל יהודי שנהרג על קידוש השם כשחתיכת ברזל בידו, כדי שינקום את דמו מרוצחיו. גם בידיו של הבחור ההרוג יוסיל'י הונחה סכין ברזל קטנה.
לא עברה שעה קלה מסתימת הגולל, ובעיר קראקא פרצה מהומה גדולה. כמה מהסוחרים שהיו עוסקים עם יוסיל'י זעקו בבהלה שרואים הם את יוסיל'י רץ לעברם כשסכין בידו, ומיד נפלו ומתו. במשך הימים הבאים מתו באופן מסתורי גויים נוספים, עד שנאלצו ראשי העיר לכנס אסיפה גדולה לדון במגפה המוזרה. בין הנוכחים היה יהודי משומד, שסיפר לנוכחים על המנהג היהודי לתת ברזל בידי הנהרג שינקום את מותו. כששמעו את דבריו החליטו לבוא עם שחר לבית הקברות לבדוק אם נכונים הדברים, והיה אם כן לא יותירו שריד ופליט מיהודי העיר.
התגלגלו הדברים והגיעו לאוזניהם של יהודי העיר שפנו לרבנו הב"ח וספרו לו על המצב. אמר להם הב"ח שילכו לקברו של אותו בחור ויוציאו מידיו את הברזל. הלכו אנשי החברא קדישא, חפרו כמצוות הרב ופתחו את קברו של הבחור. אלא שכאן נכונה להם הפתעה מרעישה. הבחור הנפטר לא אבה להוציא מידיו את הסכין והתנגד לכל ניסיונותיהם כאילו היה אדם חי…
חזרו אנשי הח"ק לבית רבינו הב"ח וספרו לו על הדבר. יצא עימם רבינו הב"ח לבית הקברות וניגש אל קברו של הבחור, הביט אל תוך הקבר ואמר בלשון זו: "איך ווייס דאך וואס דער נער וויל, ער וויל איך זאהל ליגען לעבין איהם"… (יודע אני מה רצונו של הנער הזה, הוא רוצה שאבטיח לו להיקבר לידו).
הבטיח רבינו הב"ח לאותו בחור שייטמן לידו ובאותו הרגע שחרר הנפטר את לפיתתו. לאחר מכן כיסו שוב את הקבר וכשבאו למחרת ראשי העיר לא מצאו בידו מאומה. כך ניצלו יהודי קראקא מסכנת כליה. לאחר שנסתלק רבנו ב"ח ביום כ' אדר שנת ת' קברוהו ליד אותו בחור כפי שהבטיח לו בחייו.
- האישה חשבה שמדובר במצבת מלמד דרדקי
בשנת תרצ"ט הצליח הרבי הקדוש רבי משולם ישכר אשכנזי מסטאניסלב זי"ע, להימלט מווינה ולהגיע בחסדי שמים ללונדון בירת אנגליה. כשהגיע לעיר נוכח לראות כי בבתי הספר היהודיים מתחילים ללמד את הילדים את קריאת האל"ף בי"ת רק בגיל חמש, כמו בכל בתי הספר הכלליים. הדבר נגע מאד ללבו, הוא ראה בכך שינוי מהחינוך הטהור המסור לנו מדור לדור. הוא בא על כך בדברים עם מנהלי בתי הספר היהודיים ולאחר השתדלות ושכנוע רב, הצליח לחדש את המסורת עתיקת היומין להביא את ילדי ישראל לתלמוד תורה בפעם הראשונה בגיל שלש שנים, כשהם עטופים בטלית, ולהתחיל ללמדם את קריאת האותיות בגיל זה.
את הפעולה הזו ראה הרבי הקדוש מסטאניסלב כזכות גדולה עבורו משך כל ימי חייו, עד כדי כך שהורה להזכיר ולחרוט על מצבתו לאחר מאה ועשרים, שהחזיר עטרה ליושנה, לזכות את ילדי ישראל ללמוד את אותיות הא"ב בגיל שלש שנים. ועל כך מספר בנו כ"ק מרן אדמו"ר מסטאניסלב שליט"א מעשה מופלא:
"באחת המשפחות בעיר לונדון אירע מקרה מצער. אחד הבנים שכבר היה בן שש שנים לא רצה ללמוד את האותיות, ומתוך שלא רצה כמובן לא הצליח לקרוא. אמו הייתה אישה כשרה. לאחר שכל מאמציה לא עלו יפה, יצאה מביתה לבית החיים בלונדון, לשפוך שיח על קברי הצדיקים. האישה עברה מציון לציון וקראה תהלים בכוונה. "כשנכנסה לאוהלו של אבא זי"ע וראתה את הכיתוב על גבי המצבה: 'זכה לזכות את ילדי ישראל, תינוקות של בית רבן, שמיום ג' שנים ילמדו עמהם אל"ף בי"ת', הסיקה האישה לתומה כי אותו יהודי שטמון כאן היה מלמד דרדקי…
"האם פרצה בבכי והחלה לדבר אליו בסערת רוח ובתום לב: "אתם עסקתם בחייכם בלימוד ילדי ישראל, אנא העתירו על בני שיתחיל לקרוא את האותיות". כשחזרה לביתה חל שינוי מפתיע בהתנהגות הילד. לראשונה בחייו החל למצוא טעם בלימוד האותיות, תוך זמן קצר ידע לקרוא כשאר בני גילו, בזכות אמונתה התמימה של אמו".
- "סדנא בארעא"…
"פעם הזמינו יהודי העיר הלוסק שבאוקראינה את הרה"ק רבי משה מלודמיר זי"ע, לבוא ולקדש בעירם את בית החיים החדש. כשהגיע רבי משה אל השטח שנועד לבית החיים, ניגש לפינה מסויימת ועמד שם זמן מה, סימן במקלו כמין ריבוע ואמר כי במקום זה רצונו להיטמן. כעבור שנים רבות הגיע רבי משה לעיר הלוסק לשבת אחת, ובאותה שבת נסתלק. יהודי העיר שזכרו את דבריו קברוהו במקום שהועיד לעצמו לפני שנים רבות"…
מעשה קדום זה, המופיע בכתבי החסיד רבי יאשע שו"ב ז"ל, הוא שסלל את הדרך לזיהוי מצבתו של הצדיק הקדוש רבי משה הלוי מלודמיר, בנו של הרה"ק רבי שלמה הלוי מקארלין זי"ע, כפי שמספר לנו מי שעסק בגילוי המצבה, הרב החסיד ר' אברהם אביש שור שליט"א:
"כאשר ביקרנו בשנת תשנ"ג בעיר הלוסק – כיום אולבסק, מצאנו במקום כמה שרידים מבני משפחת שפירא מאולבסק. הללו ידעו לומר כי כאן קבור ה'צדיק' אך לא ידעו את שמו. הם הוסיפו ואמרו באידיש כי יום פטירתו הוא 'בשמונה עשרה לשבט', מה שתאם את יום פטירתו של רבי משה. כאשר הזכירו את המעשה המובא לעיל, בציינם את העובדה כי צדיק זה לא התגורר בעיר אולבסק אלא קראו לו לקדש את בית החיים והביע את רצונו להיקבר כאן, או אז התברר מעל לכל ספק כי זהו ציונו של הרה"ק רבי משה מלודמיר".
"באותה שעה סיפרו לנו בני המקום מעשה פלאי, שהסביר את נס הישארותם של האוהל והציון שלמים: כאשר כבשו הנאצים את העיר אולבסק, הושיבו בתוככי האוהל את אחד התושבים הגויים, העמידו לפניו סדן שנעשה מגזע עץ, והורו לו לפרזל עבורם פרסות לסוסים. לא עבר יום ואותו גוי מת, הביאו אחר במקומו וגם הוא מת. יותר לא העז אף גוי להיכנס למקום קדוש זה. כך שרד האוהל את אימי המלחמה ללא כל פגע. הסדן נשאר באוהל עד היום הזה לאות ולמופת".
הרב שור שליט"א מוסיף ומספר: "בכתבי חסידים מסופר שלאחר הסתלקותו של הרה"ק רבי שלמה מקארלין, השתטח בנו רבי משה על ציונו וביקש ממנו לסייע לו במצבו הדחוק. התגלה אליו אביו ואמר לו: 'אמנם ממון אין לי עמי אך אוכל לתת לך בן'… כלומר אתן לך את הכוח לברך יהודים בבנים ומכך תהיה לך פרנסה… נסע רבי משה לאולבסק שם התגוררו הרבה מחסידיו, ואכן רבים נפקדו בבנים מכוח ברכותיו".
"באחת הפעמים בהיותי על ציונו נזכרתי במעשה זה. עלה בדעתי לעשות 'מי שברך' עבור שני אברכים שטרם נפקדו בבנים. וראה זה פלא, כעבור תשעה חודשים בדיוק נושעו השניים ונפקדו באותו שבוע, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל".
- המסע עם הרב גבאי ושתי המצבות של רבי פינחס מקוריץ
לפני כשנה יצא הרב טיקוצקי למסע מחקרי בן שבוע ימים, נדיר מסוגו, מטעם עיתון 'המבשר', יחד עם הרב ישראל מאיר גבאי שליט"א. במהלכו עמד ושמע מקרוב על כמה מסיפורי המצבות המופלאים שהתגלו ברחבי אוקראינה, לאחר שהשתחררה מכבלי השלטון הקומוניסטי. בין היתר הגענו לשתי המצבות של הרבי ר' פנחס מקוריץ בעיר שפיטובקה, וזה הסיפור המרעיש שמאחוריהן:
מבצע נועז באישון ליל
היה זה לילה חורפי במיוחד. רחובות העיירה סלאוויטא שבאוקראינה היו חשוכות וריקות. הרב ליברזון, יהודי חסידי מבוגר תושב העיר, יצא חרש מביתו, נזהר שלא להשמיע רחש שיעיר את השכנים, ניגש אל הסוס והעגלה שחנו בקדמת הבית, העמיס עליהם חבילה כהה עטופה היטב, ויצא לדרך כששפתיו לוחשות פרקי תהלים.
אחרי רכיבה לא קצרה הוא הגיע לבית הקברות העתיק בפאתי העיירה 'שפיטובקה' הסמוכה, הוא התקדם כבקי ורגיל בין העצים בחושך, עד שהגיע למקום קבורתם של שלושה מנכדי הצדיק רבי פינחס מקוריץ זי"ע, הוא עצר, התנשף לרגע והסיר את העטיפה מהחבילה שבידו, הייתה זו מצבת אבן חדשה עליה נחרט "פ"נ הרב הקדוש, איש אלוקים, מוהר"ר פינחס שפירא מקארעץ"…
הוא גישש בידיו אחר פיסת קרקע פנויה, הניח עליה את המצבה ושיקע אותה באדמה, שתיראה לפחות כמצבה אותנטית, למרות שאיש לא נטמן תחתיה. עלה שוב על סוסו וחזר חרש לביתו.
"דער טאטע האט מורא געהאט פון די מלוכה – אבא ז"ל פחד ממוראה של מלכות, מהשלטון הקומוניסטי", תסביר לימים בתו, מרת ליברזון הקשישה מסלאוויטא, באוזני יבלחט"א ר' ישראל מאיר הי"ו, את הסיבה שהניעה את אביה לעשות את המעשה התמוה לכאורה, שגרם ליהודים רבים להשתטח בטעות על מצבה שאין תחתיה מאומה.
מרן הגרח"ק הורה לחפור
את השתלשלותו המלאה של הסיפור המיוחד הזה אנו שומעים מפי ר' ישראל מאיר, בדרכנו מאניפולי לשפיטובקה:
הדבר אירע בימי הקומוניסטים. באחד הימים הורה ראש העיר להרוס את בית הקברות העתיק בשפיטובקה, בו נטמנו, בין היתר, הרה"ק רבי פנחס מקוריץ ובנו הרה"ק רבי יהודה מאיר משפיטובקה זי"ע. הרב ליברזון, ששימש כמעין 'רב' בסלאוויטא הסמוכה, הזדעזע מהגזירה החדשה אך לא יכול היה לעשות מאומה.
לנגד עיניו ראה את הטרקטורים הסובייטים הורסים את ציונו של רבי פינחס מקוריץ, וליבו שתת דם. "מי יודע אם אי פעם עוד יזכרו בכלל שהייתה כאן עיירה בשם שפיטובקה, ושצדיק בשם רבי פינחס מקוריץ נטמן בה. הסובייטים הרי עלולים למחוק את הכל", הרהר לעצמו בתוגה. ואז עלה בדעתו רעיון נועז. הוא הזמין מצבה חדשה עליה נחרט שמו של הצדיק, ובליל חשוך אחד הניח אותה ליד קברי נכדיו, בבית החיים השני בעיר.
"אבא", שאלה אז הבת את אביה, "אם כבר הכנת מצבה חדשה, מדוע אינך מעביר גם את העצמות?". "זה מסוכן מדי, אני מפחד מהשלטונות, מהק.ג.ב", השיב לה האב כשדמעות נוצצות בעיניו.
חלפו שנים, מסך הברזל קרס ויהודים מרחבי העולם החלו להגיע לשפיטובקה, תרים אחר ציונו של הצדיק מקוריץ. אלא שכאן הם נתקלו בשתי קולות סותרים, חלק מבני העיר הצביעו על המצבה החדשה עליה נחרט שמו של רבי פינחס. מולם התייצבו קשישי שפיטובקה וזעקו כי רבי פינחס טמון בכלל בבית הקברות העתיק, זה שנהרס. באחד הימים נודע לרב גבאי על יהודייה קשישה, מרת ליברזון, שמכירה את השתלשלות העניינים מקרוב. הוא לא התעצל, עלה לביתה עם יהודי נוסף, ואף תיעד את דבריה במכונת הסרטה משוכללת, כדי שישמשו כקלף בידו לקבלת היתר חפירה מאת השלטונות. הסיפור שנשמע מפיה חולל תפנית בכל הסיפור, אמתותה של המצבה 'החדשה' הופרכה כמעט לחלוטין. אלא שעדיין קשה היה להכריע.
הייתה אמנם דרך פשוטה לוודא את אמיתות הסיפור, לחפור מתחת המצבה החדשה ולבדוק אם מאן דהו קבור תחתיה, אך לשם כך נדרשה סמכות תורנית מדרגה ראשונה. השאלה הונחה, אפוא, לפתחו של מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א בבני ברק, והוא הורה לחפור מתחת למצבה החדשה ולבדוק אם יש תחתיה קבר. העבודות התבצעו בזהירות יתרה, אך לאחר חפירה קצרה התברר שהקרקע במקום מעולם לא נחפרה, והשאלה נפתרה באופן סופי.
מצבה מזויפת, התרגשות אמתית
כשר' ישראל מאיר מסיים את סיפורו המסעיר, כבר נראים ראשוני בתיה של שפיטובקה. אנו פונים תחילה לשפוך שיח על קברו 'האמתי' המחודש של הרה"ק רבי פינחס מקוריץ, השוכן במרכז העיר. שטח בית הקברות נרכש כולו בידי 'אוהלי צדיקים', כך גם הבית הסמוך לו שאמור לשמש כ'הכנסת אורחים' לעולים על הציון.
מכאן אנו יוצאים לבית הקברות השני, לחזות מקרוב במצבה 'המזויפת'. בית החיים הזה 'ירד מגדולתו' מאז התברר שרבי פינחס אינו טמון בו, ואנו מתקשים מעט למצוא אותו. "בעבר הבאתי לכאן אוטובוסים מלאים", מספר לנו ר' ישראל מאיר בחיוך, "עכשיו כבר קשה לאתר את המקום". בשעת בין ערביים אנו מגיעים לבית העלמין. אחרי דקות ארוכות של צעידה בין שיחים קוצניים, אנו עומדים בשתיקה מול המצבה שחוללה את הסערה, השוכנת למרגלות קברי נכדי רבי פנחס מקוריץ. נכון, הצדיק כנראה אינו קבור כאן, אבל האבן הזו מהווה עדות אילמת ומרגשת למסירותו של יהודי אחד, שסיכן את נפשו בליל חשוך אחד, וכל כך למה? למען הדורות הבאים, כדי שיזכרו את הצדיק שנטמן כאן. המצבה מזויפת, ההתרגשות אמתית…
האדמו"ר מסטאניסלאוו לונדון ר' אורי אשכנזי ע''ה נפטר לפני פסח ממגיפת הקורונה זי''ע
יהודי מלונדון