באחד הימים נכנס בחור צעיר לחדרו של מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, בחור שניכר עליו רצון אמיתי לגדול בתורה ויראת שמים, ושאלתו בפיו: "כל הזמן אני מנסה לקיים מצות 'ובלכתך בדרך', ולהרהר בלימוד בדרכים, אבל קשה לי מאוד, אין לי שום ריכוז בלכתי ברחוב או בנסיעה, ורק כשאני ליד דף הגמרא אני מסוגל ללמוד, אבל בדרכים אני רחוק מזה. האם יש לרב עצה?"
עצתו של רבינו לבחור היתה פשוטה מאוד. הוא לא ענה לו "תתאמץ", או "תיקח איתך גמרא קטנה לכל מקום", או "אל תלך ברחוב". הוא אמר לו דברים פשוטים: "אם אתה לא מצליח לחשוב בלימוד, יש לי עצה – תחשוב על שמות מסכתות, שמות חומשים, או שמות אמוראים. כל זה בכלל דברי תורה!"
פני הבחור זהרו. הוא יצא עם תשובה שיוכל לעמוד בה, ולהמשיך להתעלות בשלימות. הגאונות שבפשטות.
כשיצא הבחור, הרחיב רבינו את הדברים לענין אחר:
"פעמים ואחד מתעורר באמצע הלילה, ודעתו לחזור ולישן, אבל עד שהוא נרדם זה אורך כמה רגעים, על מה הוא יהרהר? על דברים בטלים של חולין – בוודאי לא בא בחשבון. על דברי תורה – אלו צריכים ברכות התורה תחילה.
"ואני חשבתי עצה" – הוסיף רבינו שליט"א – "לחשוב על שמות תנאים ואמוראים, שמות מסכתות, שזה לא דברי תורה ממש, אבל גם לא דברי חולין של בטלה, כי זה מענינים של תורה!"…
(דברי שיח משפטים תשע"ט)