סיפר הגאון רבי יעקב פוזן שליט"א, כי הזדמן לו להיות פעם יחד עם להבחל"ח הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל במעונו של הגאון בעל המנחת יצחק זצ"ל, ובשל מנהגם לעשר גם מוצרים שבהכשר הבד"צ של העדה החרדית, עמדו בפני בעיה: אם יגיש לפניהם כיבוד והם יעשרו, תהיה בכך פגיעה בכבודו של המנחת יצחק, ראש בית דין של העדה החרדית. הם היו במבוכה, אך רבי אברהם כדרכו מצא כבר את הפיתרון.
הגאון המנחת יצחק בענוותנותו נכנס בעצמו לחדר עם מגש ועליו כוסות עם משקה מיץ תפוזים. רבי אברהם רץ לקראתו ולקח את המגש מידיו באמרו כי אין זה כבוד התורה ומדוע שהרב יטרח כך; הגביה את המגש וזכה במשקה כדי שיוכל לעשר לכל הדעות, כי אף החמיר לזכות באוכל לפני המעשרות, ובדרכו זו עד השולחן שבחדר נענע קצת את המגש ועל ידי כך נשפך מעט מהכוסות על המגש, ועל מעט משקה זה קרא שם למעשרות, והסיפור הסתיים בלי שאיש הבחין בדבר. הוא לחש בשקט לרבי יעקב פוזן שהכל מעושר ושהוא חייב לשתות לכבודו של הגרי"י ויס.
תלמיד חכם ציין בהקשר לסיפור זה את הירושלמי בדמאי פ"ז שששני אמוראים זרקו מאכל אחד לחברו כדי שיפלו ממנו פירורים, ועי"כ היתה להם אפשרות לעשות קריאת שם בלא שידע בעל הבית שחשדו שאינו מעשר את פירותיו.
(יתד נאמן נח תשעד ע"פ 'ויאמר הנני')