סיפר הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל, מעשה שהיה בישיבת וואלז'ין, באחד מהבחורים המובחרים שבישיבה, שהתחתן עב׳׳ג אבל לא אסתייעא מילתא וכעבור זמן קצר התפרדה החבילה והבחור חזר לישיבה ללמוד כימי בחרותו, וישב ושקד בתורה כימים ימימה, כמו לא היו דברים מעולם.
והנה באחד מן הימים הגיע לישיבה אחד מגדולי הדור כדי לחפש שידוך בעבור בתו, כשבדעתו להכנס אל ראשי הישיבה ולשמוע מהם מי הבחורים המעולים שבישיבה, ולבחון ולבדוק מי מהם מתאים בעבור בתו. באותו לילה שהגיע, קרתה תקלה ולא היה אור בישיבה, בדיוק נגמר הנפט או הנרות שהאירו בלילה, והחומר החדש שהיה אמור להגיע עדיין לא הגיע, ובישיבה ישבו מאות בחורים ולמדו בחושך בעל פה.
הרב נכנס לישיבה באפילה, ומחמת החושך לא יכול היה לדבר עם ראשי הישיבה, ועל כן התיישב בהיכל הישיבה באחד המקומות הריקים והתחיל גם הוא ללמוד גמרות בעל פה. פתאום אחרי זמן מה שהוא יושב ולומד, הוא שומע את קולו של אחד מהבחורים מהפינה השניה של בית המדרש, שיושב ולומד דף אחרי דף בעל פה בלא להחסיר מילה אחת, מתוך מתיקות נפלאה. היה זה אותו בחור מיודענו.
מרגע לרגע הבין הרב שמדובר כאן בבחור עילוי שבעילויים, עידית שבעידית, שאי אפשר למצוא מישהו יותר טוב ממנו. ותוך כדי שהוא חושב על כך, החליט שאסור לדחות את הרעיון אפילו לרגע, ועליו לנסות לברר ולהתעניין בתוך החושך האם הבחור הזה בשידוכים. ומכיון שמחמת החושך לא יכול היה לגשת לאף אחד לשאול, ובמיוחד שעדיין אינו יודע בכלל את שמו של הבחור, החליט ללכת אל הבחור ההוא בעצמו ולשאול אותו על כך.
וממחשבה למעשה, ניגש אל הבחור ושאל אותו: "האם אתה פנוי?". והבחור השיב בחיוב שאכן הוא פנוי. הרב הציע לו לשידוך את בתו, וכאשר הבחור השיב בחיוב, הוציא הרב סודר מכיסו ועשו על כך קנין סודר, ובתוך החשיכה נסגר השידוך למזל טוב. כך זכה הבחור להכנס לבית של אחד מגדולי הדור, ושם עלה והתעלה והוסיף עליה על גבי עליה בתורה ובעבודה, עד שנעשה בעצמו לאחד מגדולי הדור.
לימים כשדיבר אותו בחור על השידוך שזכה לו, היה מספר בהתפעלות על יד ההשגחה שהיתה בשידוך, דבר ראשון שחותנו הגיע בדיוק באותו לילה שלא היה אור בישיבה, ומתוך כך לא יכול היה לגשת בתחילה אל ראשי הישיבה ולברר על הבחורים. שהרי אם היה ניגש קודם אליהם, בוודאי שלא היו מציעים אותו מחמת גירושיו. ואפילו אם היו מציעים אותו, לא היה הרב ניגש להצעה זו. ולא די בזה, אלא כאשר ניגש לשאול אותו, הקב׳׳ה הוציא מפיו את השאלה בנוסח כזה: "האם אתה פנוי", ולא כדרך השואלים "האם אתה בחור?", שהרי אם היה שואלו האם אתה בחור, היה צריך להשיב לו: "לא, אני גרוש", ואז החותן לא היה ניגש לשידוך הזה. אבל כאשר שאלו "האם אתה פנוי", יכול היה להשיבו שבאמת אכן הוא פנוי, ולא הוצרך להזכיר לו את ענין הגירושין כלל וכלל, ומתוך כך נסגר מיד השידוך למזל טוב.
וזה הכלל כאשר ההשגחה העליונה מסובבת שהשידוך הזה צריך להתקיים, כל הסיבות ומסובבי הסיבות מסתדרים בדיוק נפלא, בצורה כזו שאכן השידוך ייצא לפועל.
(שלמים מציון בהעלותך תשע"ח)
מחזק