פעם הלוותה לאחת מחברותיה מאה דולר
"אין לך אדם שאין לו שעה" (אבות ד', ג')
שח הגרא"י פאם זצ"ל:
"אין לזלזל בשום אדם, כי מעשי בני אדם נסתרים ואין אתנו יודע עד מה. אף אם נראה אדם בעיניך כקל שבקלים ופחות שבפחותים, יש לו איזו שעה שבה מזהיר הוא בזוהר של קדושה נפלאה, ולואי שהיו לנו שעות כאלו.
"זכורני סיפור אחד ששמעתי פעם מאמי הצדקנית ע"ה:
"בביתנו באה מדי פעם בפעם אשה אלמנה, אשה פשוטה מאוד, לעזור לאמי בעבודת הבית, ושכרה היה מועט כמובן. גם בבתים אחרים שמשה כמשרתת באופן ארעי, ומשכר עבודתה חסכה מעט כסף.
"פעם אחת הוצרכה אחת מחברותיה, אשה עניה וגלמודה, לכסף, וביקשה ממנה הלוואה, ונתנה לה המשרתת מאה דולר, שהיה שקול כהון רב אצלה.
"לא ארכו הימים, ותמת האשה הלווה, ובמותה אבד החוב. בלווייתה הלכה האשה המשרתת אחרי מטתה ואמרה: 'אני מוחלת לך, הכסף מחול לך, אני מוחלת לך בלב שלם…'
"אמי שהלכה בצידה ושמעה דבריה, נתרגשה מאוד, ובלבה רחשה לה כבוד רב".
(עטרה למלך)