איך מתכוננים לליל הסדר ומה עושים בבין הזמנים עם הילדים
לקט הנהגות מיוחדות ממרן רבי מיכל יהודה לפקוביץ זי״ע
סוף זמן חורף בישיבה. התלמידים נרגשים מהפרידה הזמנית מכתלי הישיבה ומשיעוריו של רבינו, אחד אחד ניגשים הם לרבינו לפרידה, צוברים עוד מבט מאיר, עוד לטיפה חמה ואולי גם צביטת חיבה קלה, כ'צידה לדרך' למשך חודש ימים של בין הזמנים.
אחד מהם ביקש 'ברכה', ורבינו אוחז את ידו בחמימות, ומעומק לבו מברכו: "שתזכה להרגיש אמונה בליל הסדר!" – ישנם עוד שבועיים ימים עד לליל הסדר, ומחשבות רבינו כבר נתונות בו. לבו הומה ומייחל לאותה 'הרגשת אמונה' של ליל שימורים.
ולא בכדי.
רבינו תבע ודרש: אם רוצים 'שייכות' לליל הסדר, לבל יעבור בלא כלום, מבלי לקחת שום קנין למשך השנה – יש להתכונן לכך! ללמוד את ההגדה, ללמוד שולחן ערוך בהלכות הפסח ולשים לב ולהבחין אלו מצוות דאורייתא מקיימים בלילה גדול זה, אלו מצוות דרבנן, ומהו מצד המנהג. רק מתוך הכנה רבתית זו, אפשר לחיות את הלילה ולהרגיש 'שייכות' לתוכנו. רק בדרך זו יוצאים מן הלילה מחוזקים באמונה… אבל ללא הכנה והתבוננות… הלילה עובר וחולף כלא היה!
המועדים והזמנים שבלוח השנה, מעולם לא עברו על רבינו ללא הכנה והתבוננות מוקדמת על תכלית ומהות המועד הקרב.
הנהגת רבינו עם בנו בעודו ילד סמוך המופלא לאיש
הגאון רבי משה דוד ליפקוביץ שליט"א מתאר לימוד עם האב הגדול – רבינו זללה"ה בימי בין הזמנים: "היה זה בבין הזמנים של חודש ניסן. הייתי אז ילד, לפני בר מצוה, ומהבוקר לאחר התפילה וארוחת הבוקר, היינו צועדים יחדיו לבית המדרש, בו היינו יושבים ולומדים 'טור' הלכות פסח, עד לתפילת מנחה בצהרים.
אמנם, מידי פעם תוך כדי לימודנו היה שולח אותי הביתה לטעום ולשתות משהו !
זו היתה הרגשה עילאית – חשתי מקרוב את אהבתו לתורה, כשהיא משולבת ומרופדת בדאגה ללא גבול למעני, שאחוש בנוח ושיהיה לימודנו מתוך שמחה ורוגע.
(מתוך דובר שפתיים )