"וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה" (ויקרא י"ד, ז')
בא אלי אברך בבהלה, וסיפר על תופעה המתרחשת בביתו מזה כמה ימים, הגורמת לחרדה לו ולבני ביתו, והם אינם מוצאים לה פתרון.
"ציפור גדולה נכנסת אלינו לסלון הבית", הוא מספר, "וכשאנחנו מסלקים אותה, היא יוצאת, אבל בתוך דקה-שתיים חוזרת שנית. שוב אנחנו מגרשים אותה, ושוב היא חוזרת. כך יום, יומיים ושלושה ימים, ויותר. הציפור עצמה אינה מפחידה אותנו", אומר האברך, "אבל יש לנו הרגשה שהיא נשלחה מן שמיא לרמז לנו דבר-מה, ואין אנו יודעים ולו קצה-חוט מה הוא הרמז והסימן שהיא מביאה עימה בכנפיה.
"בשלב מסוים", הוא ממשיך, "חשבנו שאולי כדאי להרוג אותה, וכך להתפטר ממנה, ומן המתח שהיא גורמת לנו בבית".
כששמעתי את הדברים הללו יוצאים מפי האברך, אמרתי לו: "הרי אתה עצמך אומר שיש לך הרגשה שהציפור נשלחה מן השמים, ואם כן כיצד הנך מעלה בדעתך פתרון שכזה של הריגת הציפור? וכי אם תהרגנה, תתפטר ממנה ומהרמזים שהיא מביאה עימה?"
משל למה הדבר דומה, לאדם הנוסע ברכבו, ולפתע נדלקת נורה אדומה בלוח המחוונים שלו. כיון שרק לפני שבוע-שבועיים רכש את הרכב, הוא עדין אינו בקי בכל סימני הנורות, ואינו יודע אל-נכון מה הוא הפריט במכונית העומד לפני קלקול, ושבעטיו נדלקת המנורה.
הוא ממשיך לנסוע, אבל הנורה כבית ונדלקת שוב ושוב, וביתר תכיפות, מה שאומר שהתקלה מחמירה והולכת.
הדבר מרגיז את הנהג, ומפריע לו לנהוג בשלווה. עכשיו נעצור רגע ונחשוב: וכי אם הנהג ייקח פטיש וישבור את הנורה, ויסלקנה מן העולם, תיפטר הבעיה שהתעוררה ברכב? הרי ללא ספק המצב רק ילך ויחמיר, המנוע עלול להתחמם, עד שהמכונית תיתקע לגמרי ולא תמשיך יותר בנסיעה, וגם נוסעי הרכב יכנסו לסכנה-רבתי! אם כל מציאותה של נורה זו היא כדי להתריע מפני תקלה כלשהי במכונית, הרי הפתרון האחד-והיחיד העומד בפני הנהג, הוא להעמיד את הרכב בצידי הדרך, ולבדוק את המערכות.
ואם הוא עצמו אינו יודע לעשות זאת, עליו להזעיק איש מקצוע, או לחילופין לקרוא לרכב גרר, שיגרור את הרכב אל המוסך, ושם יבדקו את התקלה.
"גם במקרה שלך", אמרתי לאברך, "הרי עושה רושם שהציפור נשלחה מן שמיא כדי להצביע על 'תקלה' כלשהי בביתכם, ואם כן בודאי שהריגתה של הציפור לא תסייע בידך במאומה".
"ואם כן מה עלי לעשות?" – שאל האברך, כשענן של דאגה מכסה את פניו.
"אם אתה חושב שאני הכתובת לדברים אלה, הינך טועה", השבתי לו, "אבל יכולני לצטט בפניך את דבריו של יונתן בן עוזיאל לקמן (פסוק נ"ג), ויתכן שתמצא שם את הפתרון לתופעה של הציפור החודרת לביתך:
"יונתן בן עוזיאל מתקשה: מדוע מצווה התורה בענין המצורע לשלח את הציפור השניה, ולא לשוחטה, כפי שעושים לציפור הראשונה? ומסביר, שכיון שהמצורע נענש בגין לשון-הרע שדיבר, שילוחה של הציפור השניה נועד להזכיר לו את חטאו, שאם ישוב וידבר לשון הרע, תחזור אליו הציפור שנית, ותזכיר אלו את הטראומה הגדולה שהיתה מנת-חלקו בתקופת היותו מצורע.
"לכשיזכר האדם בכך, יש סיכוי רב שישפר את דרכיו ויפסיק לדבר לשון הרע. הציפור החיה משמשת, אפוא, לתזכורת, שאם ישוב וידבר לשון הרע, היא תחזור לביתו ותזכיר לו את הדבר".
האברך שמע את הדברים, ולאחר שעשה חשבון נפש, הסכים שאכן מדברים בביתו לשון הרע, וקיבל על עצמו להתחזק בדבר.
והציפור לא באה יותר.
●●●
"אינני מבין כיצד אתה רוצה שיהיו לך ילדים?" – אמר מרן הגר"ח קנייבסקי
"וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ" (ויקרא י"ד, ח')
מי ששומר על פיו, שומר מצרות נפשו, ועל אחת כמה וכמה אם האדם מנצל את פיו אך ורק לעמל התורה, השי"ת משיב לו על כך בכפל כפליים, ופיו הופך להיות פה קדוש, כל מה שמוציא מן הפה – מתקיים, כמו שכתוב "ותגזר אומר ויקם לך". נוכל ללמוד זאת ממה שסיפר לנו הרב ד"ר משולם הרט:
מעשה בבני זוג שלא שמרו עדיין מצוות, ולא נפקדו שנים רבות בילדים. הרופאים חיוו דעתם שבדרך הטבע אין להם כל אפשרות להיפקד. בשלב מסוים הציע להם הרופא המטפל, לעלות לביתו של מרן הגר"ח קנייבסקי ולקבל ממנו ברכה.
בני הזוג הסכימו, והבעל הגיע לביתו של הגר"ח. כשסיפר את סיפורו הביט בו הגר"ח, וראה שהוא מגודל-שיער. שערו שגלש על גבו, נראה כשל אשה…
פנה אליו הגר"ח ואמר לו: "אינני מבין כיצד אתה רוצה שיהיו לך ילדים, הרי גם אתה אשה!"…
כיון שהיה זה בימי ספירת העומר, אמר לו הגר"ח שבל"ג בעומר ילך להסתפר ובירכו. והנה פלאי-פלאים; הבעל הסתפר, הברכה התקיימה, נגד כל התחזיות של הרופאים.
ההסבר לכך הוא כפי שאמרנו, שיהודי העמל בתורה בצורה נוראה בכל ימי חייו, זוכה שהשי"ת מעביר דרכו את השפע לעולם, ומה שהוא מוציא מפיו, מתקיים.
(מתוך 'ברכי נפשי' בעריכת הרב משה מיכאל צורן)