נחלקו הפוסקים אם אשה חייבת במצות ההבדלה במוצאי שבת; ומברכת הנר פטורה לכל הדעות. ולכן, לכתחילה לא תבדיל האשה לעצמה, אלא תשמע הבדלה מאיש המבדיל. ועם זאת, אם היא מתפללת תפילת ערבית, עליה לומר 'אתה חוננתנו', ואם רצונה לעשות מלאכה טרם שהבדילה בתפילה או שמעה הבדלה, תאמר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול".
ואשה שאין לה מי שיוציאנה ידי חובת הבדלה, תבדיל בעצמה ותשתה מן היין, כיון שאף לפי הדעה שפטורה, בידה "להמשיך על עצמה חיוב ולהבדיל", כלשון הפוסקים. ומסיבה זו רשאית לברך גם על הנר.
וכשמבדילה בעצמה, יכולה להוציא את חברתה ידי חובה, (לאחר שחברתה כבר אמרה בעצמה "ברוך המבדיל…" או הבדילה בתפילה), ויש שכתב שיכולה גם להוציא קטן החייב בהבדלה רק מטעם 'חינוך'. אולם, אינה יכולה להוציא גדול ידי חובתו; ויש אומרים שבשעת הדחק, כגון שבעלה חולה ואינו יכול להבדיל בעצמו, יכולה להוציאו.
ואיש שכבר יצא בעצמו ידי חובת הבדלה על הכוס – נחלקו הפוסקים אם רשאי להבדיל שנית עבור האשה, ולכן, באופן שאין איש אחֵר שיוציאנה ידי חובה, מוטב שתבדיל האשה בעצמה.
[שו"ע רצו, ח, משנ"ב לה-לו, וביה"ל ד"ה לא יבדילו; ביאורים ומוספים דרשו, 30, 32 ו־34; שו"ע רצט, י]