פוסקי ההלכה לאורך הדורות הביאו דעות שונות לגבי הזמן שבו יש להדליק לכתחילה את נרות החנוכה, והמנהגים בנושא זה שונים בקרב עדות וקהילות שונות, כשכל אחת מהן נסמכת על דעות של כמה וכמה מגדולי הפוסקים.
דעת הרמב"ם, וכן כתבו גם הטור והשו"ע, שזמן הדלקת נר חנוכה הוא עם סוף שקיעת החמה, וביארו נושאי כליהם שהוא זמן 'צאת הכוכבים'. והטעם להדלקה דווקא בצאת הכוכבים, ביאר המשנה ברורה, שאז נראים הנרות טוב יותר, ובכך יש פרסומי ניסא, ואכן נהגו רבים כדעה זו להדליק בצאת הכוכבים.
אמנם הר"ן והרשב"א חלקו על דעת הרמב"ם וכתבו שזמן ההדלקה הוא בתחילת בין השמשות, ובאחרונים כתבו שהוא כרבע שעה לפני זמן צאת הכוכבים, אך עדיין יש חלוקות רבות בדין ההדלקה לפי השיטות השונות לגבי זמן השקיעה וזמן צאת הכוכבים לדעת רבינו תם והגאונים.
דעת הגר"א היא שיש לנהוג כשיטת הר"ן והרשב"א בתחילת בין השמשות, וכאמור יש בזה דעות רבות, אך המנהג הנפוץ בקרב ההולכים בשיטת הגר"א הוא להדליק בדיוק בתחילת 'שקיעת־החמה' לפי ההגדרה של השקיעה, כאשר כדור השמש אינו נראה עוד, אף שאורה עדיין מאיר לארץ ולדרים עליה, וכך מנהג ירושלים, וכן נהג הגרי"ז סולוביצ'יק.
לעומת זאת נהג החזון־איש להדליק כעשרים דקות לאחר השקיעה, וכך נהג ה'בית־ישראל' מגור, והעיד שכך נהג גם אביו, ה'אמרי־אמת'.
באגרות־משה כתב שראוי להדליק עשר דקות לאחר השקיעה.
הגרי"ש אלישיב כתב שאף לדעת הגר"א אין להדליק בזמן השקיעה הנדפס בלוחות; וכעין זה דעת האור־לציון שיש להדליק כרבע שעה לאחר זמן השקיעה הנדפס בלוחות.
מעניין לציין פולמוס שהתקיים בין אחרוני הפוסקים בנושא נער בר מצוה שמלאו לו 13 שנים יום אחד בחנוכה, כיצד יעשה אם מנהג אבותיו להדליק קודם צאת הכוכבים, כשמצד אחד זמן ההדלקה לכתחילה על פי מנהגם הוא בזמן שלפי חלק מהשיטות הוא עדיין מבעוד יום, וכשימלאו לו 13 שנים ויום אחד יתחייב במצוות ואולי נצטרך לחשוש שלא קיים עדיין את מצוות הדלקת הנר בעודו 'מצווה ועושה', ונצריך אותו להדליק בשנית מחמת הספק?
רבותינו הגרש"ז אויערבך, הגרי"ש אלישיב, הגר"נ קרליץ והגר"ח קניבסקי הכריעו בעניין כזה שידליק הנער כמנהג אבותיו בשקיעה או רבע שעה לפני צאת הכוכבים וכדו', לפי השיטות שהבאנו, ועל כל פנים אינו צריך להמתין לזמן צאת־הכוכבים, שבו יהיה ודאי 'גדול'.
אך דעת רבינו הגר"ש ואזנר היא שעליו להמתין לצאת־הכוכבים ולהדליק את הנרות כשהוא ודאי גדול לפי כל הדעות, וכן הורה רבינו הגראי"ל שטיינמן לשואלים אותו, שראוי שימתין כשלשים וחמש דקות לאחר השקיעה.
[שו"ע תרעב, א, משנ"ב א וביה"ל ד"ה עם וד"ה לא; ביאורים ומוספים 'דרשו', 1-2]