יום ראשון כ"א באייר תשע"ט
באיזו רשות היחיד אסור לשפוך מים בשבת?
שפיכת מים במקום משופע ברשות היחיד, כאשר מחמת כוח השפיכה המים מגיעים מהר יותר לרשות הרבים, וכן שפיכה בסמוך ממש לרשות הרבים, כאשר המים יוצאים לרשות הרבים בכוח השפיכה ממש – אסורות מדאורייתא משום מלאכת 'הוצאה'.
אולם, שפיכת מים ברשות היחיד במרחק מה מרשות הרבים, באופן שהמים זורמים מעצמם כדרך כל מים הנשפכים, ומכוח זה יגיעו לבסוף לרשות הרבים הצמודה לרשות היחיד זו – הרי זו הוצאה ב'כוחו', ואינה אסורה מדאורייתא. אלא, שבאופן שבו יש לשופך עניין בכך שהמים יֵצאו לרשות הרבים, חששו חכמינו ז"ל שיבוא לשופכם ישירות לרשות הרבים, ויעבור על איסור 'הוצאה' דאורייתא, ולפיכך, אסרו גם שפיכה ב'כוחו', דהיינו, שאסרו לשפוך את המים ברשות היחיד אף במרחק מרשות הרבים.
ברם, שפיכה ב'כוחו' מרשות היחיד לרשות היחיד משותפת שלא עשו בה 'עירוב חצרות' – מותרת; ולכן מותר, לדוגמה, לשפוך מים בבית על מנת שיזרמו מאליהם לחצר משותפת שלא עשו בה עירוב חצרות. אך ראה להלן.
[שו"ע שעז, א, ומשנ"ב ח; ביאורים ומוספים דרשו, 1, ו־שנז, 2, בהרחבה ע"פ המקור]
מהי כמוּת מֵי השופכין הממוצעת לנפש ליום אחד?
בהמשך לאמוּר: חכמינו ז"ל שיערו שאדם עשוי לצבור כמוּת של 'סָאתַיִם' (כ־17-29 ליטר, לשיטות השונות) מֵי שופכין לְיום בממוצע. ועוד שיערו, שקרקע ששטחהּ קטן משש עשרה אמות רבועות (כ־3.7-5.3 מ"ר, לשיטות השונות), אין כמוּת זו נבלעת בהּ, והיא הופכת להיות בוצית ומטונפת, ולכן בעל הקרקע מעדיף שהמים יֵצאו לרשות הרבים. וזהו האופן שבו אסרו שפיכת מים ברשות היחיד הסמוכה לרשות הרבים. ואף פחות מסאתיים אסור לשפוך בקרקע כזו, מחשש שיבוא לשפוך סאתיים.
אולם, בקרקע שיש בשטחהּ שש עשרה אמות רבועות, שסאתיים מים נבלעים בהּ; וכן בקרקע שיש בהּ גומה המכילה סאתיים – אין לבעל הקרקע עניין בכך שהמים יֵצאו לרשות הרבים, וממילא אין לחשוש שישפכם ישירות לרשות הרבים, ולכן לא אסרו שפיכת מים בהן. ומותר לשפוך אף כמוּת הגדולה מסאתיים, ואף באופן שבוודאי יֵצאו לרשות הרבים; מפני שהגומה מהווה תזכורת שלא לשפוך את המים ישירות החוצה.
ובימים גשומים, שבהם בלאו הכי החצר בוצית ומטונפת – מותר לשפוך בכל קרקע של רשות היחיד, כל כמוּת שהיא.
[שו"ע שעז, א, משנ"ב ב ו־ט, שעה"צ ב, וביה"ל ד"ה יותר, וד"ה ואין; ביאורים ומוספים דרשו, 1 ו־4]
האם מותר לשפוך מים בשבת בדירת מגורים שבבניין משותף באופן שיזרמו מאליהם לחצר?
בהמשך, ובהתאם, לאמוּר: חצר שיש בה שני בניינים, שכל אחד מהם נחשב כ'חצר' בפני עצמהּ לעניין 'עירוב חצרות', כלומר, שלא נדרש דווקא עירוב משותף לכל הבניינים; ואכן, לא עירבו הבניינים ביניהם, כך שאסור לטלטל חפצים מדירות המגורים שבבניינים אל החצר המשותפת, ולהיפך – אסור להוציא מים מהבניינים לחצר, אבל מותר לשפוך מים בבניין על מנת שיזרמו מאליהם לחצר, בהתאם לתנאֵי ההיתר הנ"ל, דהיינו: שיש בחצר שטח של שש עשרה אמות רבועות, או שיש בה גומה המכילה סאתיים, או בימים גשומים.
אלא, שבנדוננו, כאשר סיבת ההיתר היא משום שיש בחצר גומה, אין להסתמך על ההיתר אלא כאשר הגומה סמוכה לבניין; אך אם היא רחוקה ממנו, אסור; מפני שיש לחשוש כי על מנת למנוע את קלקול הקרקע יוציאו את המים לחצר (שאינה מעורבת) כדי לשופכם ישירות לגומה.
ואם גם בבניין עצמו לא עירבו עירוב חצרות, כך שאסור לטלטל מתוך דירות המגורים אל מחוצה להן – אסור לשפוך מים אף בתוך דירות המגורים על מנת שיזרמו החוצה, כיון שיש לחשוש שיוציאו את המים החוצה במטרה למנוע לכלוך מהדירות.
[שו"ע שעז, א, משנ"ב א, ד, ה, ו, ז ו־י, ושעה"צ ה; וראה שם, ג; ביאורים ומוספים דרשו, 1, 2, 3 ו־5]