יום ראשון י"א בתמוז תשע"ט
איזו הלכה בהלכות 'תחומין' לומדים מהלכות אבידה ומציאה?
כפי שלמדנו, 'תחומו' של חפץ בשבת, נקבע על פי תחומו של בעליו. ותחומו של חפץ הפקר, נקבע על פי תחומו של מי שזכה בו, ואף אם זכה בו בשבת. ולכן, הדולה מים מבאר של הפקר בשבת, תחומם של המים נקבע על פי תחומו של הממלא.
אולם, במקרה שראובן דולה מים מבאר של הפקר לצורכו של שמעון – נחלקו ראשונים: יש אומרים שתחומם נקבע על פי תחומו של ראובן, אלא אם כן נמסרו לשמעון לפני כניסת השבת; וכן דעת השולחן ערוך; אך לדעת רוב הראשונים, תחום המים נקבע על פי תחומו של שמעון, כיון שהמים שייכים לו, וכדין העושה מעשה קנין במציאה על מנת לזכות בה לחבירו – שהמציאה שייכת לחבירו. ובאר השייכת לשני שותפים, ואחד מהם דלה מים עבור חבירו – לכל הדעות נקבע תחומם של המים על פי תחומו של זה שמילאו עבורו.
[שו"ע שצז, טז, משנ"ב לט, וביה"ל ד"ה לצורך]
חפץ של ראובן המופקד אצל שמעון – כיצד נקבע תחום החפץ?
כאמוּר, 'תחומו' של חפץ בשבת נקבע על פי תחומו של בעליו. וחפץ של ראובן המופקד אצל שמעון – לדעת רוב הראשונים, דינו כך: אם החפץ רק מאוחסן ברשות שמעון, אך הוא לא קיבל עליו את שמירתו (ראה להלן), תחומו נקבע על פי תחומו של ראובן. אולם, אם שמעון קיבל עליו את שמירת החפץ, תחומו נקבע על פי תחומו של שמעון; אלא אם כן ראובן החליט לפני כניסת השבת ליטול את החפץ בשבת מרשותו של שמעון, שאז תחומו נקבע על פי תחומו של ראובן, גם אם לא הודיע לשמעון מראש על החלטתו.
ברם, מדברי השולחן ערוך נראה שתחומו של החפץ אינו תלוי בקבלת השמירה, ולדעתם – אם ראובן ביקש לייחד מקום מסוים ברשות שמעון עבור החפץ, תחומו נקבע על פי תחומו של ראובן; ואם לאו, תחומו נקבע על פי תחומו של שמעון.
[שו"ע שצז, יז, משנ"ב מא-מב, וביה"ל ד"ה כשייחד]
באיזו צורה מתחייב 'שומר חינם' בשמירת חפץ שהופקד אצלו?
'שומר חינם' החייב בשמירת חפץ שהופקד אצלו, הוא אדם שהפקידו אצלו חפץ וקיבל עליו לשומרו, וכגון שהמפקיד הגיע לביתו של הנפקד יחד עם החפץ, ואמר לו הנפקד: "הכנס את החפץ ואשמרנו". ואף במקרה שלא קיבל עליו בפירוש לשמור, אלא שמתוך דבריו ניכר שמקבל עליו לשמור, הריהו חייב בשמירתו.
ונחלקו הפוסקים באילו אופנים נחשב שקיבל עליו לשומרו; וכגון, אם בא לביתו וחפץ בידו, ואמר לו "היכנס" – האם כוונתו רק לאפשר לבעל החפץ להיכנס עם החפץ לביתו, או שכוונתו לומר "הכנס את החפץ ואשמור לך".
אולם, אם אמר לו: "הרי ביתי לפניך", לכל הדעות אין זה נחשב שמקבל עליו שמירה, אלא רק נותן לו רשות להכניס את החפץ לביתו, ו'משאיל' לו את ביתו לאחסנת החפץ.
[משנ"ב שצז, מא, ושעה"צ לד, בהרחבה ע"פ המקור]