באיזו פשרה נהג הגר"י קמינצקי זצוק"ל באופן קריאת שנים מקרא?
באופן קריאת שנים מקרא ואחד תרגום, כתב המשנ"ב (סימן רפה ס"ק ב) כמה דעות בזה המובאות באחרונים: יש אומרים שיקרא כל פסוק פעמיים ואחר התרגום שעליו. ויש אומרים שיקרא כל פרשה פתוחה או סתומה פעמיים ואחר כך התרגום שעליה. וכתב המשנ"ב שבמגן אברהם ובשערי תשובה צידדו כדעה הראשונה, שיקרא כל פסוק ואחריו תרגום, ובספר 'מעשה רב' הביא מהגר"א שנהג כדעה השניה, לומר כל פרשה פתוחה או סתומה ואחריה התרגום שעליה, או שהיה מפסיק בכל מקום שנראה יותר הפסק ענין. ומסיים המשנ"ב, שדעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.
מנהג מרן החפץ חיים למעשה, כתב בשו"ת 'שבט הלוי' (ח"ז סימן לג) ששמע מעדות נאמנה שהחפץ חיים היה קורא כל פסוק פעמיים ולאחר מכן תרגום. ומנהג מרן החזו"א הביא בספר דינים והנהגות (פי"א אות יב) לקרוא פרשה פתוחה או סתומה ולאחריהן תרגום. ובספר אורחות רבנו (ח"א עמוד קכג) הביא שמנהג מרן הקהילות יעקב היה לקרוא את כל הפרשה מתחילתה ועד סופה, ולאחר מכן קרא פעם שניה עם הבעל קורא בבית הכנסת, ובין גברא לגברא קרא את התרגום, ואמר שאפשר לקרוא כל הפרשה שאין הבדל בין זה לבין הקורא פרשה פרשה [וראה מה שכתב המשנ"ב על האופן לקרות עם הבעל קורא (שם ס"ק יד) מה שהביא הכרעת האחרונים בזה]. ומנהג מרן האבי עזרי (ספר הזכרון דרור יקרא ח"ב עמוד שכו) לקרוא פסוק פסוק ולאחריו התרגום.
וכעין פשרה בין הדעות, כתב הגר"י קמינצקי (אמת ליעקב סימן רפה) שיקרא פעם אחת פרשה שלמה פתוחה או סתומה, ופעם השניה יקרא פסוק פסוק עם התרגום.
ויש לציין שלדעות שיש לקרות כל פרשה ופרשה והתרגום שעליה, כבר כתב המשנ"ב (סימן קלח ס"ק א) שההפסק בין גברא לגברא [שני, שלישי וכו'] אינה נחשבת כהפסק פרשה, אמנם לענין קריאת שנים מקרא ואחד תרגום, דעת הגר"ח קניבסקי (דרך שיחה ח"א עמ' ב) שהנוהג לקרוא ביום ראשון עד 'שני' וכן הלאה אפילו שלפעמים מפסיק באמצע הענין, רשאי לעשות כן כדי שלא יתבלבל היכן הוא אוחז.
ופרשה שמסתיימת באמצע פסוק כמו בעשרת הדברות, כתבו הקצור שלחן ערוך (סימן עב סי"א) והערוך השלחן (ס"ה) שיפסיק באמצע הפסוק. מאידך ה'כף החיים' (ס"ק ה) כתב [לענין עשרת הדברות] שיש לקרות את כל הפסוק בשלימות, וכן הורה הגר"ח קניבסקי (ספר הזכרון דרור יקרא עמוד תמה), והוסיף, שלכן פרשה המסתיימת באמצע הפסוק – לא יפסיק באמצע הפסוק אלא ימשיך עד סוף הפרשה הבאה.
הנשאל שאלה בהלכה באמצע קריאת שנים מקרא, האם מותר להפסיק?
כתב המשנ"ב (סימן רפה ס"ק ו) 'אם אפשר לו שלא יפסיק בשנים מקרא ואחד תרגום על שום דבר, הוא טוב ויפה מאוד'. וכן ראיתי מהמדקדקין עושין כן, וכן ראוי לבעל נפש לעשות.
ובשער הציון (ס"ק יא) הביא שדין זה הוא אף בין פרשה לפרשה, אבל באמצע הענין, אסור להפסיק מן הדין, וכמו שאמרו חז"ל: "הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה, מאכילין אותו גחלי רתמים". והביא מדברי הבאר היטב שהוא איסור גדול להפסיק בשנים מקרא בדיבור.
ומי שנשאל שאלה בהלכה, באמצע שקורא כל הפרשה ברציפות שנים מקרא, הורה הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה תפילה פי"ב הערה 105) שעליו להשיב לשואל, שהרי יש בזה גם משום מצוות חסד מהתורה. והוסיף, שמותר להפסיק גם לכל מה שמפסיקין בשבילו מתלמוד תורה, וכגון כל מצוה עוברת, שמותר להפסיק בשבילה מתלמוד תורה.
כמו כן הקורא שנים ומקרא ומרגיש צמאון וצורך לשתות, כתב בשו"ת 'לב חיים' (ח"ג סימן כג) שכדי שהצמאון לא יפריע לו בקריאת שנים מקרא, מותר להפסיק כדי לשתות ולברך תחילה וסוף.
נדון מעניין יש בענין הזה, שהרי כתב המשנ"ב (ס"ק ח) בשם הב"י, שאפשר לקרוא כל יום מקצת מן הפרשה עד שבת, ולכאורה הרי בעת שהתחיל לקרוא ביום הראשון הרי כבר אסור להפסיק עד שיסיים את הפרשה? וכתב הגר"ח קניבסקי (דולה ומשקה עמוד קנד) שודאי שמותר להפסיק לאחר שסיים לקרוא מה שהיה בדעתו לקרות באותו היום, ורק אם קורא כל הפרשה ברציפות אסור להפסיק באמצעה.
זמן תפילת מנחה בשבת להשלמת קריאת שנים מקרא, האם נקבע לפי זמן התפילה בבית הכנסת או לפי מה שהוא יתפלל?
זמן אמירת שנים מקרא, כתב השו"ע (שם סעיף ד) שמצוה מן המובחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת. ואם לא השלים קודם האכילה, ישלים אחר האכילה עד המנחה, שממנחה ולמעלה מתחילין הציבור לקרות פרשת השבוע הבא. ובדיעבד אם לא השלים עד המנחה, כתב השו"ע שיש אומרים שישלים עד יום רביעי של השבוע שאחרי, ויש אומרים שיכול להשלים עד שמיני עצרת.
והאם זמן תפילה מנחה, נקבע לפי מה שהוא מתפלל או לפי מה שמתפללים בבית כנסת? הגר"ח קניבסקי (הליכות חיים עמוד צה) כתב שכל זמן שהוא לא התפלל מנחה, יכול להשלים את הפרשה. וב'קצות השלחן' (סימן עב בדי השולחן ס"ק ז) כתב, שמכל מקום אם כבר התפללו מנחה בבית הכנסת שבעיר [וכגון שיש רק בית כנסת אחד בעיר, או שהתפללו מנחה בכל בתי הכנסיות שבעיר], אף שהוא עדיין לא התפלל, שוב לא יוכל להשלים לכתחילה את הפרשה, כיון שכבר אינו נחשב שמשלים פרשיותיו עם הציבור.
ומי שרגיל להתפלל בבית כנסת מסוים, וכבר התפללו שם, ודעתו להתפלל בבית כנסת אחר, הסתפק ב'קצות השלחן' (שם) האם נחשב עדיין שמשלים את הפרשה לכתחילה.
אם דילג שבת אחת קריאת שנים מקרא, מה יקרא תחילה בשבת שאחריה?
אם דילג קריאת שנים מקרא שבת אחת, כבר כתב השו"ע (שם) שיש אומרים שיכול להשלים בדיעבד עד שמיני עצרת.
וכשבא להשלים פרשה אחת שלא קרא, ויש לפניו גם קריאת הפרשה של אותה שבת, מה יקדים לקרוא? בשו"ת מהרש"ם (ח"א סימן ריג) שיקרא תחילה את הפרשה שזמנה בשבוע זה, ואחר כך את הפרשה שצריך להשלים, וכן הורה הגר"נ קרליץ (חוט שני ח"ד פפ"ז ס"א).
והביא המהרש"ם (שם) שיש חולקים וסוברים, שיקרא תחילה את הפרשה שצריך להשלים ואחר כך את הפרשה של שבוע זה, משום שיש לקרות כסדר הפרשיות, וכמו שכתב ב'אור זרוע' [הובא במשנ"ב סימן קלח ס"ק ח] שאם ביטלו שבת אחת את קריאת התורה בציבור, כשמשלימים את הפרשה בשבת שלאחריה, יש לקרוא תחילה את הפרשה של שבת שעברה, וכן כתב ב'קצות השלחן' (שם סס"ק ט) [וראה בשו"ת בצל החכמה ח"א סי' ט מה שכתב בכוונת המהרש"ם בדברי האור זרוע].
נדונים הלכתים אלו נכתבו על מנת לעורר לב הלומדים, ולהלכה יש לעיין במקורות. הובאו בביאורים ומוספים משנה ברורה מהדורת 'דרשו'