יום חמישי כ"ה בתשרי תש"פ
האם מותר לאפשר לפועל גוי לאכול חמץ בבית מעבידו בפסח?
גוי שנכנס לבית ישראל בפסח וחמצו בידו, אף שהישראל רואה את החמץ של הגוי ברשותו, אין בכך איסור; שנאמר: "וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ", ודרשו חז"ל: 'לְךָ', חמץ שלך לא יֵראה בכל גבולך, אבל חמץ של אחרים שאין לך כל שייכות אליו, אין בו איסור.
ואין לחשוש שהישראל יטעה ויאכל את החמץ, כיון שהוא נמצא תחת השגחתו של הגוי. ואף אם הגוי מותיר את החמץ לשעה קלה ללא השגחה, כיון שהוא אמור לשוב לאלתר, אין לחשוש שבינתיים יאכלנו הישראל.
ומותר אף לאפשר לגוי לאכול את החמץ בביתו, ולאחר מכן ינקה היטב את מקום האכילה. אבל משרת או פועל גוי שהזנתם מוטלת על מעבידם הישראל – אין לאפשר להם לאכול חמץ בביתו, כדי שלא יחשדוהו הרואים שהוא מאכילם חמץ משלו.
[שו"ע תמ, ג, משנ"ב טז ו־יח, ושעה"צ ל; ביאורים ומוספים דרשו, 20]
הטס במטוס בפסח ולצידו יושב גוי – האם מותר לו לאכול את ארוחתו באותה שעה שבה אוכל הגוי ארוחת חמץ?
ישראל שנקלע בפסח למקום שיש בו גויים (או יהודים חלילה) האוכלים חמץ – אסור לו לאכול עמהם בשולחן אחד, כי קרוב לודאי שפירור מהחמץ יתערב במאכלו של ישראל, וחמץ בפסח אינו 'בטל' בכל כמוּת שהיא, והוא אוסר את כל המאכל.
ואף אם השולחן רחב והוא יושב במרחק מאוכלי החמץ – לא חילקו חכמים בתקנתם, ואסור לו לאכול עמהם. וכמו כן, אף אם פורס מפה אחרת מתחת למאכלו, כך שיש הפרדה ברורה בין המאכלים, אין היתר בדבר.
וישראל היושב במטוס, שבו כל אחד אוכל בשולחן נפרד, ולצידו יושב גוי האוכל חמץ – יש שכתב שאם השולחנות קרובים מאוד זה לזה, כמצוי במחלקת 'תיירים' במטוסים, לא יתחיל הישראל את ארוחתו עד שהגוי שלצידו יסיים את ארוחתו; ויש שפקפק בדבר.
[שו"ע תמ, ג, ומשנ"ב יז-יח; ביאורים ומוספים דרשו, 21-22]
באיזה מקרה עוברים שני אנשים ב'בל יֵראה' על אותו החמץ?
ישראל שהפקיד את חמצו בידי אחֵר, בין גוי ובין ישראל – עובר ב'בל יֵראה' ו'בל יִמָּצא', כיון שמקום החפץ מושאל לו לצורכו, והריהו נחשב כרשותו. ואם הניח את חמצו ברשות הנפקד ללא הסכמתו – נחלקו הפוסקים אם עובר בבל יראה ובל ימצא מדאורייתא, כיון שהמקום משמש לצורכו ונחשב כרשותו; או שבאופן זה אינו חייב בביעור אלא מדרבנן.
והנפקד – אם ישראל הוא, וקיבל עליו אחריות לשמירתו, הואיל ויש לו שייכות מסוימת לחפץ זה, הריהו עובר בבל יראה ובל ימצא, אף שאינו שייך לו. ובמידה ויש הפרשי שעות בין מקומו של המפקיד למקומו של הנפקד – ראה במקורות. וכשהנפקד אינו מקבל עליו אחריות לשמירתו, וכל שכן שהופקד ברשותו ללא הסכמתו – אינו עובר בבל יראה ובל ימצא.
[שו"ע תמ, ד, משנ"ב יט-כ, וביה"ל ד"ה עובר; ביאורים ומוספים דרשו, 23-25]