יום רביעי י"ג בכסלו תש"פ
באיזה מקרה ניתן 'לפדות' חמץ שעבר עליו הפסח ולהתירו בהנאה?
כפי שלמדנו אתמול, חמץ שאסור להשהותו ברשותו מדאורייתא, ועבר עליו הפסח, אסרוהו חכמים לאחר הפסח באכילה ובהנאה.
וכתבו ראשונים, שאם התערב חמץ זה בתערובת, במידה כזו שאינו 'בטֵל' בתוכהּ (ראה תקציר לאתמול) – ניתן להתירו בהנאה על ידי 'פדיון', דהיינו, השלכת שוֹוִי החמץ שבתערובת לאיבוד, כגון שישליך לים כסף שערכו כשוֹוִי החמץ; כיון שעל ידי זה מבחינה כספית אינו נהנה מהחמץ, ולא קנסוהו חכמים יותר מכך.
אבל לענין אכילה – אם החמץ התערב בתערובת לפני הפסח, או בפסח, כך שאסור היה להשהות את התערובת ברשותו בפסח, אסור לאכול את התערובת; אבל אם החמץ התערב בה לאחר הפסח, מותר לאוכלה, ויש אוסרים.
[שו"ע תמז, יא, ומשנ"ב קו; ביאורים ומוספים דרשו, 154]
מאפה שהתפיחוהו בשמרים שהם חמץ שעבר עליו הפסח – האם מותר לאוכלו?
'דבר המעמיד', דהיינו דְּבר איסור שמעורב בדְבר היתר, ומחמתו נִתְקֶנֶת ומתקיימת צורתו של דבר ההיתר – אינו 'בטֵל' אף אם יש בכמוּת ההיתר פי שישים ויותר מהאיסור.
ולכן, מאפה שהתפיחוהו לאחר הפסח בשמרים שהם חמץ שעבר עליו הפסח – למרות שכמוּת השמרים קטנה לאין ערוך מכמוּת המאפה, הריהו אסור באכילה ובהנאה.
וחמוּר דינהּ של תערובת זו מכל תערובת אחרת של חמץ שעבר עליו הפסח, שמותרת על ידי 'פדיון' (ראה לעיל), משום שעל ידי ה'מעמיד' נחשבת כל התערובת כאילו היא חמץ שעבר עליו הפסח. ובמקרה שאיסור התערובת כרוך בהפסד כספי רב, ניתן להתירהּ בהנאה בלבד, על ידי פדיון.
[משנ"ב תמז, קו; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 155]
איזה דבר ראוי שלא להניח על השולחן בפסח?
חמץ 'נוקשה' – דהיינו חמץ שתהליך חימוצו לא הושלם, או שמלכתחילה לא היה ראוי לגמרי לאכילה, וכיוצא בו, (ראה במקורות) – אסור מדרבנן לאוכלו ולהשהותו ברשותו בפסח, אך מכיון שאין איסורו מדאורייתא, אם עבר עליו הפסח, הריהו מותר בהנאה. ויש אומרים שמותר אף לאוכלו, אך לדעת רוב הפוסקים הוא אסור באכילה.
וחמץ נוקשה המעורב בתערובת – מותר להשהותו ברשותו בפסח, וכל שכן שמותר אחר הפסח באכילה ובהנאה; אבל יש להימנע מלהניח את התערובת בפסח על השולחן במידה ועלול ליפול מתוכה חמץ נוקשה לתוך מאכל; ואם אירע שהתערב חמץ נוקשה במאכל באופן שלא ניתן להוציאו, מותר לאוכלו רק בשעת הדחק.
[שו"ע תמז, יב, משנ"ב קז-קח, ושעה"צ קפג-קפד; ביאורים ומוספים דרשו, 157; וראה משנ"ב תמב, ב; וראה עוד ביאורים ומוספים דרשו שם, 17]