יום חמישי ז' באב תשע"ט
באיזה מקרה מותר לאדם להסתובב בכל העיר שנמצא בה למרות שהיא מחוץ ל'תחומו'?
כפי שלמדנו אתמול, לדעת השולחן ערוך, העושה 'עירוב תחומין' ב'תחום' עירו, אינו רשאי להתרחק יותר מאלפיים אמה ממקום העירוב, אף בתוך העיר.
אולם לדעת הרמ"א, אם שהה בעיר בזמן בין השמשות, ואף לן בעיר, (או ב'עיבורהּ' של העיר, כדלהלן) – נחשבת כל העיר עבורו כארבע אמות, והוא רשאי ללכת לכל אורכה ורוחבה של העיר, אף למרחק של יותר מאלפיים אמה ממקום העירוב.
ויתֵרה מזו – כפי שלמדנו בעבר, לדעת הרמ"א, מדידת תחום העיר מבוצעת תמיד ממרחק של שבעים אמה ושני שלישי האמה מקצה העיר, ומרחק זה הוא 'עיבורהּ' של העיר; ועל כן, בנדוננו – אף אם מקום העירוב רחוק יותר מאלפיים מקצה העיר, אלא שהוא בתוך אלפיים לעיבורה של העיר – העיר יחד עם עיבורהּ נחשבים כארבע אמות.
ואף בטרם לן בעיר – אם אכל בה את סעודת ליל שבת, ויצא ממנה לעבר מקום העירוב, ובדעתו לשוב אליה כדי ללון בה, נחשבת כל העיר כארבע אמות.
[שו"ע תח, א, משנ"ב יא, ושעה"צ יא; ביאורים ומוספים דרשו, 10-11]
האם ניתן להחשיב שתי ערים כארבע אמות כל אחת עבור אדם אחד?
בהמשך לאמוּר: אף לדעת הרמ"א, אין העיר נחשבת כארבע אמות אלא כששהה בעיר בזמן 'בין השמשות', וגם לן בתוכה; אבל אם בזמן בין השמשות שהה במקום העירוב, ולאחר מכן חזר לעיר ולן בה – נחלקו הפוסקים אם גם באופן זה נחשבת העיר עבורו כארבע אמות; ולדעת המשנה ברורה (ראה להלן), יש להחמיר בדבר. וכמו כן, אם בזמן בין השמשות שהה בעיר, ולאחר מכן יצא למקום עירובו ולן בו – אין העיר נחשבת עבורו כארבע אמות.
ואם מְקום העירוב הוא בתוך עיר – נחלקו הפוסקים האם גם באופן זה נחשבת העיר שלן בה כארבע אמות; או שמכיון שהעיר של מקום העירוב כבר נחשבת עבורו כארבע אמות, שהרי היא 'מקום שביתתו', (ראה תקציר לאתמול), לא ניתן להחשיב עבורו עיר נוספת כארבע אמות.
ולהלכה – יש מהאחרונים שפסקו כדעת הרמ"א, וכן פסק החזון איש. אך יש מהאחרונים שפסקו כדעת השולחן ערוך; ומדברי המשנה ברורה נראה שנוטה לדעה זו.
[שו"ע תח, א, משנ"ב יב, ושעה"צ יא-יב; ביאורים ומוספים דרשו, 7 ו־12]
דין 'עיבורהּ' של עיר – האם נאמר רק להקל או גם להחמיר?
דעת הרמ"א בנוגע לשטח שמחוץ לעיר היא כך: אם מְקום העירוב הוא (לדוגמה) ממזרח לעיר, ואלפיים האמות שלכיוון העיר, דהיינו לצד מערב, מסתיימות בתוך העיר, אסור לצאת מהעיר לכיוון מערב. ואם אלפיים האמות מסתיימות מעבר לגבול העיר במערב – העיר נחשבת כארבע אמות בלבד, ויש להמשיך ולמדוד ממערב לעיר עד אלף ותשע מאות ותשעים ושש אמות ממקום העירוב בניכוי העיר.
ואף אם אלפיים האמות מסתיימות בתוך 'עיבורהּ' של העיר (ראה לעיל) במערב, אין זה נחשב שהן מסתיימות בתוך העיר; והעיר (ללא עיבורהּ) נחשבת כארבע אמות, כנ"ל. ומאידך, אם אלפיים האמות מסתיימות מעבר לעיבורהּ של העיר במערב; וכגון שמקום העירוב הוא במרחק אלף אמה מהעיר, ורוחב העיר הוא תשע מאות ועשרים ושמונה אמה, כך שאלפיים האמות מסתיימות במרחק של כאמה אחת ממערב לעיבורהּ – נכלל אף עיבורהּ של העיר ב'ארבע האמות' של העיר. וכללו של דבר: לא נאמר דין עיבורהּ של עיר להחמיר, אלא להקל בלבד.
[שו"ע תח, א, ומשנ"ב יא ו־יג]