השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן רנ"ג סעיף א' [באמצע הסעיף]
- דין כירה ותנור לתן עליה הקדרות בערב שבת –
מה הם האופנים שבהם מותר להשהות בכירה? | מה הדין בשהייה בתנור? | במה שונה כופח מתנור וכירה? | מה הדין בתנורים שלנו לעניין שהייה? | שכח או הזיד ושהה, מה דין המאכל?
למדנו שישנם כמה אופנים שבהם מותר לאדם להשהות את הקדירה ע"ג הכירה, יש אופן שנתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו, דהיינו שמכאן ואילך אם יוסיף להתבשל זה יהיה רע למאכל וממילא לא יבוא לחתות בגחלים, וכן יש היתר של "קדירה חייתא" דהיינו שהניח דבר חי בתוך הקדירה שבכל מקרה לא יהיה מוכן לסעודת הלילה, ולמחר בכל מקרה זה יהיה מוכן, ממילא אין חשש לחיתוי, וכן יש היתר של "גרוף וקטום" דהיינו, שהוציא את כל הגחלים מהכירה, או קטם, כלומר, שפיזר אפר על הגחלים כדי למעט את חומם, שבזה אין חשש חיתוי, וכן היתר של "קש וגבבא", דהיינו, אם זה גחלים שכלים ונשרפים מהעולם, שממילא אין בזה חשש של חיתוי, וכל ההיתרים האלו אמורים לגבי "כירה".
"תנור" דינו שונה, כיוון שיש בו הרבה חום, וזה מתבטא ב' דברים: א. לא מועיל "גרוף וקטום" אפילו שהוציא כל הגחלים, והטעם, שחוששים שמא נשאר ניצוץ קטן ומזה עלול להיות שתבער האש. ב. גם אם הוסק בקש וגבבא לא מועיל, כי חוששים שמא עדיין יועיל החיתוי ויעבור על איסור, ואם גרף וקטם הקש וגבבא, דן בזה המ"ב עיי"ש.
אם נתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו, וכן קדירה חייתא, מועיל בתנור.
"כופח" זה משהו שהוא בין תנור לכירה, דהיינו, שיש בו מקום לקדירה אחת ודלא ככירה שיש בה מקום לשתי קדירות, כיוון שכופח קטן, ממילא חומו מרובה, וממילא אין זה כתנור שקש וגבבא מותר להשהות, ודלא ככירה שגרוף וקטום לא מועיל.
תנורים שלנו דינם ככירה, והמ"ב מביא שזה לא כ"כ פשוט.
אדם שהשהה באיסור דהיינו ששכח ושהה, אם הוא מצטמק ויפה לו, המאכל מותר, אבל עבר ושהה, אסור במצטמק ויפה לו, ואם החזירה גוי בשבת, דינו כשכח ושהה שנתבשל כל צרכו, מותר, אבל אם החזירה ישראל, דינו כעבר ושהה, שגם בנתבשל כל צרכו אסור, אא"כ זה מצטמק ורע לו, שאז מותר.