הרב צבי וינברג
"וַתִּשָֹא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא" (במדבר י"ד, א')
בתענית (כט.) אמר רבה אמר רבי יוחנן אותה לילה ליל תשעה באב היה, אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות, ועי"ש שמגלגלין חובה ליום חייב, שארעו בו החורבנות. וכידוע גם בגירוש ספרד האחרון יצאו המגורשים האחרונים בתשעה באב.
ידיעה מענינת מביא בס' התודעה (פרק ל"ו) שהיו קבוצות שיצאו קודם תשעה באב בתקופת בין המצרים, ואע"פ שימים אלה הם ימי אבל ובכיה לדורות על בית המקדש שנשרף ועל ארץ ישראל שנחרבה, ואסורים הימים האלה בשירה ובזמרה.
אע"פ כן הורו חכמי הדור הוראת שעה, שיצאו עמם מקהלה של מנגנים בכלי שיר, והמנגנים יצעדו בראש הגולים וינגנו בכליהם לעודד את רוח העם ולהפיח בהם תקוה ובטחון באלקיהם שלא יעזבם ולא ישכחם לעולם, וכדי לתת שבח והודיה לבוראם על שעמדו בנסיון ולא מסרו עצמם לשמד והרי עתה זכו לקדש השם בצאתם מספרד, וכדי ללמד את העם שאין אנו מבכים את היציאה מן הגלות לעולם, אין לנו בכי אלא על צאתנו מירושלים בלבד, ע"כ.
(קב ונקי)