[כל הזמנים המצויינים בדף זה, מעודכנים לפי שנת תשפ"ג]
הושענא רבה
יש נוהגים להיות ערים בליל הושענא רבה [בפרט נוהגים כן, בני ספרד] מפני שהוא ליל גמר החתימה (משנ"ב תרס"ד, א פע"ח שער כ"ט ושער הכוונות דף קב),יש נוהגים לקרוא ספר דברים – משנה תורה, ויש הקוראים אותו בציבור מתוך ספר תורה בלא הברכות, ובמנהגי האדר"ת זצ"ל עמ' קלט: "ליל הושע"ר קראתי משנה תורה בהסוכה שלי, בס"ת שלי וכו' ולהשערתי קבעו זאת רבותינו הראשונים ז"ל לזכר מצות הקהל שקרא המלך משנה תורה בבית המקדש בחג הסוכות". נשים רשאיות לומר התיקון, שיש בו חותם הדין, "וגם נשי בעי חיי" (בא"ח ובשו"ת רב פעלים).
קריאת תהילים: הנוהגים לגמור תהילים בהושענא רבה, יש המתחילים אחר חצות הלילה: (12:25) אף שמן הדין התירו לקוראם אף קודם חצות, מפני שהם ימי רחמים ורצון (שו"ת לבושי מרדכי או"ח קפ"ו ושו"ת בצל החכמה ד, מ"ד), והמקדימים נזהרים להתחיל רק אחרי זריחת אור הלבנה – 9:54.
בשחרית: משכימים לבית הכנסת, מרבים בפסוקי דזמרה כבשבת ויום טוב, ואומרים גם "מזמור לתודה", אבל אין אומרים "נשמת" (שו"ע תרס"ד, א ומשנ"ב, ב). והנעורים במשך הלילה יזהרו שלא להתפלל בטרם זמן תפילה [הנץ – 6:42]. ובשע"ת תרס"ד, מעשה בעיר מגנצה שטעו ונתעטפו בטלית ותפילן [בחו"ל] בטרם עלות השחר וסיימו פסוד"ז וכו' ובערב ראש חודש ציוו לגזור תענית על הניחו טלית ותפילין והתפללו בלילה, (מהרי"ל הל' סוכה).
הפרידה מהסוכה
סיימו לאכול בסוכה, ביום הושענא רבה, מכל מקום אין לסותרה, שכל היום עומדת לאכילה ולשינה (שו"ע תרסו, א). לאחר הגעת זמן מנחה קטנה – 3:44 מוציאים הכלים והשולחן וכו' שצריכים להיום טוב בבית מן הסוכה (שו"ע שם פמ"ג וכף החיים, ב) ולעת ערב נפרדים מהסוכה בטעימה בה, בישיבה, ולאחר מכן אומרים את ה"יהי רצון וכו'" הנדפס בסידורים (רמ"א תרס"ז, א). ומנהג חסידים ואנשי מעשה כשיוצאים מהסוכה מנשקים לה, ויוצאים בהליכה לאחור (כה"ח , ח).
המעוניינים לאכול או לישון בסוכה בשמיני עצרת-שמחת תורה, יסירו לפני כניסת החג, במקום אחד בסכך ד' על ד' טפחים (32 על 32 ס"מ), ואמר לי הגרי"ש אלישיב זצ"ל שלדעתו די להניח בסוכה קדירה גדולה במקום בולט שע"י זה ניכר שאין האכילה או השינה למצווה.
סגולת עלי הערבות: כתב בספר מנורת המאור פרק ז נר ג, ד: "שמעתי שיש בערבה של הושענא רבה סגולת שמירה למתכוון בה, בסכנת דרכים, כפי כושר מעשיו וטוב כוונתו" על כן, יש הנושאים ברכבם מעלי הערבה. וכן כתב הגר"ח פלאג'י זיע"א בספר מועד לכל חי: "יש בערבות סגולה להינצל מליסטים, ויישא אצלו או במעילו מהערבות, או יניחם בבית במקום שידוע לו היכן מונחות, ובשעת סכנה, יחשוב בהן, ויינצל מכל רע
נגיסה מן האתרוג, כסגולה ללידה קלה
אחר התפילה, כששבים מבית הכנסת, יש מעוברות שנהגו, לתת לצדקה, ולנגוס מהפיטם של האתרוג [שיש האומרים, שעץ הדעת, אתרוג היה], ואומרות התפילה הבאה: "ריבונו של עולם, בשביל חוה שאכלה מעץ הדעת גרם אותו החטא מיתה בעולם, ואם הייתי באותו זמן לא הייתי אוכלת ולא הייתי נהנית ממנו, כמו שלא רציתי לפסול אתרוג זה בז' ימי החג שעברו, והיום שפסלתי אין בו מצווה, ותקבל ברצון את תפילתי ותחינתי שלא אמות מלידה זו ותושיעני לילד בנחת ובלי צער, ולא יהיה לי ולוולדי שום נזק, כי אתה הא-ל המושיע" (מטה אפרים באלף המגן שבסוף הספר סי' תר"ס סעיף ו מספר נזיר שמשון בשם כתב יד).
שמיני עצרת – שמחת תורה
נר זיכרון: נוהגים להדליק לפני יום טוב שמזכירים בו נשמות – נר זיכרון לעילוי הנשמות (יזכור), הנערך, בחג שמיני עצרת, ונר אחד עולה לכל הנפטרים, ומזכירים בעת ההדלקה שמותיהם (בני אשכנז – עם שם האב. בני ספרד – עם שם האם). יש הנוהגים, שהאיש מדליק נר אחד עבור משפחתו והאישה נר אחד עבור משפחתה.
שכחו להדליק נר זיכרון לפני יום טוב: יכולים להדליק (בהעברת אש) בליל יו"ט – בסמוך לשולחן האכילה (שלא יהא "נר לבטלה", שביו"ט אין להעביר אש, אלא לצורך, מאור, בישול או חימום בלבד.). נזכרו רק ביום, יש להדליק בבית הכנסת, ולקיים: "כבדו ד' באורים". (שו"ע תקי"ד וביאור הלכה שם).
הדלקת הנרות – בליל שמיני עצרת: ירושלים – 5:30 אזור המרכז – 5:45 צפון – 6:38 ודרום – 5:51
מברכים על הנרות: "להדליק נר של יום טוב" ובנות אשכנז והנוהגות כבן איש חי מברכות שהחיינו בהדלקת הנר ובנות ספרד עפ"י הגר"ע יוסף זצ"ל עדיף שתצאנה בברכת שהחיינו שבקידוש.
בנוסח תפילת שמיני עצרת, וכן בקידוש אומרים: "ותיתן לנו את יום שמיני חג עצרת הזה". הטועה ואמר "את חג הסוכות" – נחלקו הדעות אם יצא, וטוב שישמע הקידוש שנית מאחר. הטועה ואמר כבר בלילה "משיב הרוח ומוריד הגשם – אינו חוזר (משנ"ב קי"ד, ב).
הערה חשובה: כתב בספר שפתי צדיק: "שמעתי מפי קדשו זקני ז"ל (בעל חידושי הרי"ם ז"ל שביום שמיני עצרת. המתפלל בציבור, על ידי זה יתוקנו כל תפילותיו שהיו ביחידות מכל השנה".
יש שכתב, שיש להקדים אמירת "ברכו בתרא" להקפות – להוציא את העוזבים את בית הכנסת במהלך ההקפות (שו"ת מנחת יצחק ז, י).
הקפות עם ספרי התורה : ריקוד עם ספר תורה פסול: ספר פסול דינו בשבת ויום טוב כמוקצה מחמת חיסרון כיס , שהרי אסור לקרוא מתוכו, והוא עומד לתיקון, מכל מקום, בשמחת תורה נהגו להקיף גם בספרי תורה פסולים, ואין חשש בדבר (דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל בשלמי מועד עמ' קע"ד).
ישיבה בעת ההקפות
כתב המשנה ברורה קמ"ו, י"ז: ודע שבעת שנושאים הספר חייבים לעמוד, עד שייעלם הספר מעיניו או עד שיגיע למקומו, ואפילו סמיכה [הישענות] אסורה, שסמיכה כישיבה". כנלמד מ"ויעבור מלכם לפניהם ויעמדו".
יש המלמדים זכות על היושבים מחמת עייפותם או חולשתם בעת ההקפות: א. חובת העמידה, מן הדין, בתחילת כל הקפה כשאומרים הפסוקים והפזמון, ובוודאי בעת הוצאת הספרים והחזרתם לארון, שאז נקרא ש"נושאים את הספר", אבל לאחר מכן, בפרט כשמתרכזים נושאי הספרים ורוקדים סביבם, הרי זה כאילו הספר "נמצא כעת במקומו" (ערוה"ש, הגרש"ז אויערבך זצ"ל בהליכות שלמה מועדים, ל"ב, ט והגר"ש דבליצקי זצ"ל). ב. כשרוקדים אנשים סביב הספר והם צמודים זה לזה בפחות מג' טפחים, הרי שבלא ידיעתם, הם נחשבים כמחיצה החוצצת בין הספרים לבין היושבים וכאילו הספר ברשות אחרת, ואז בשעת הצורך והדחק, מחמת העייפות, יש להקל (הגר"י נויבירט זצ"ל בשש"כ). יש לציין, שבבית הכנסת "אהבת תורה" בירושלים ת"ו, בעת התקנת הספסלים לישיבה, הוסיפו, בעלות נוספת, בהשתתפות המתפללים, בכל ספסל, עוד קרש לאורך הספסל בין רגליו, כדי שיהיה לבוד, ומאחורי כל ספסל – כרשות אחרת, ויכולים המעוניינים לשבת לכתחילה, מאחורי הספסל הראשון,
ואמנם, מרן החזון איש והגרי"י קניבסקי זצ"ל, הקפידו שלא לשבת, אלא כשספר תורה היה בידיהם (אורחות רבנו ח"ב). ומרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל אמר פעם בשמחת תורה, במתק לשונו: "אלו פנים יהיו לדבר, שכל זקני התלמידי חכמים יהיו מחוץ לבית הכנסת , ורק הצעירים ירקדו עם התורה…..על כן, חובה ללמד זכות בדבר". אכן, כל שכוחו ברגליו, ייצא מחוץ לבית הכנסת, לנוח בישיבה.
הערה: בשמחת תורה בעת הריקודים והשמחה לכבודה של תורה, יש להקפיד על כל גדרי הצניעות, ועל קיומה של מחיצה כדין בין עזרת גברים לבין עזרת הנשים – שזהו כבודה של תורתנו הקדושה.
זמן אמירת "שנים מקרא ואחד תרגום" של "וזאת הברכה" – בהושענא רבה (משנ"ב רפ"ה, י"ח וכה"ח, כ"ט בשם האריז"ל והחיד"א וכן נהג החזון איש הובא בספר זכור לדוד עמ' רמ"ה). מכל מקום, קרא ביום שמיני עצרת – לא הפסיד. וצ"ע שהמשנ"ב בתרס"ט, ד כתב לקרוא בשמחת תורה.
הזכרת נשמות – "יזכור"
"יזכור" יכול להיאמר גם ביחידות – "גשר החיים להגרימ"ט זצ"ל (ח"א פרק לא אות ב) .ועיקר העילוי לנשמת הנפטרים, בנתינת צדקה, לעילוי הנשמה, כנאמר: "כפר לעמך ישראל" – אלו החיים "אשר פדית" – אלו המתים. ויש לתת את הצדקה מיד למחרת יו"ט (מנהג בעל תרומת הדשן), ויש הנותנים לצדקה כבר בערב יו"ט, וב"יזכור" אומרים: "בעבור שנתתי לצדקה בעבורם"
תפילת גשם
בתפילת מוסף, למנהג אשכנז לפני תפילת לחש אומרים "תפילת גשם" ולאחר הכרזת הש"ץ מתפללים לחש בהזכרת "משיב הרוח ומוריד הגשם" מנהג נוסח ספרד לומר "תפילת גשם" בחזרת הש"ץ. ואם הכריזו "משיב הרוח ומוריד הגשם – אומרים גם הם בלחש משיב וכו'. המתפללים ביחידות, לא יקדימו ביום זה תפילת מוסף לפני הזמן שמתפללים מוסף בבית הכנסת שבמקומם. ומכל מקום, היודע בוודאות שכבר הכריזו בבית הכנסת, אף שלא שמע בעצמו – מזכיר. ואם אינו יודע, לא יזכיר גשם אלא בתפילת מנחה.
הטועה, ואמר "מוריד הטל" במקום "משיב הרוח ומוריד הגשם": אם נזכר בטרם אמר "ברוך אתה… מחיה המתים – אומר במקום שנזכר (לאחר סיום העניין שבמשפט בו נזכר). נזכר לאחר מכן – בארץ ישראל, ובמקומות שאומרים בקיץ "מוריד הטל" כיון שאמר עכ"פ "מוריד הטל" – ממשיך בתפילתו, שהרי הזכיר שבח מים בבריאה (שו"ע קי"ד, ה מ"ב וביה"ל)
הערה: מותר להחליף בשבת ויום טוב שלטים הקבועים בטבלה על קיר בית הכנסת, שהדרך להחליפם להזכרת "משיב הרוח ומוריד הגשם ו"יעלה ויבוא" "פרקי אבות" "ספירת העומר" וכדומה, מפני שאינם מוקצה (שלמי יהודה ג, ט קצות השבת ח, ט"ז).
שאלת הגשמים בברכת ברך עלינו וכו' – אינה אלא מיום ז' בחשוון.
צאת החג ירושלים – 6:41 בצפון במרכז ובדרום – 6:43 ר"ת – 7:17
כתב הגר"ח פלאג'י זצ"ל בספרו מועד לכל חי כ"ה, מ"ח: "הימים של סוף תשרי הם ימי שורש לכל השנה, לקראת חודשי השנה, והיא סגולה נפלאה לעזר מד' יתברך לכל השנה"
תפילת יום כפור קטן – אינה נאמרת לקראת ראש חודש חשוון, מפני שהוא עדיין תשרי שאין אומרים בו וידוי ולא תחנון. אמנם, המתענים בכל ערב ראש חודש – מתענים גם כן, ערב ראש חודש חשוון (כף החיים תכ"ט, ל"ו).
תזכורת
שעון חורף: במוצאי שבת נח אור ל ה' מר-חשון, מחזירים את מחוגי השעון לשעון חורף – חזור בשעה, כלומר, בשעה 24:00 תהיה השעה 23:00. שימו לב !!! למחרת בוקר יום ראשון ה חשוון: נץ החמה – 5:52 סוף זמן קריאת שמע: מג"א – 7:53 הגר"א – 8:38 סוף זמן תפילה: גר"א – 9:33 מנחה גדולה – 11:53 שקיעת החמה – 4:56.
בברכת מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון, וחורף בבריאות ובשמחה, ובשפע של גשמי ברכה
ניתן לקבל את הדפים ישירות למייל על פי בקשה, בכתובת [email protected]